פרשת השבוע קדושים – כעס? דברו על זה ותשתחררו

בספר המצוות להרמב"ם מבואר שהכתוב "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" מזהיר אותנו מלשנוא אדם שנאה נסתרת, שנאה שבלב, גם אם השנאה לא באה לידי ביטוי במעשה.

דוגמא לשנאה זו מוצאים אצל אבשלום עם אמנון, שמרוב שנאה לא דבר עמו – "לְמֵרָע וְעַד טוֹב, כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן", ולבסוף שנאה זו גרמה לו להרוג אותו. אך אם השנאה ניכרת וגלויה אין בכך איסור לאו, אלא שמבטל מצוות עשה של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

ועל מנת שלא יישאר האדם עם שנאה בליבו, נותנת התורה עצה – "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ", תנסה ללבן את הכעס, שחרר אותו ותשתחרר, תגיד לאדם שאותו אתה שונא 'נפגעתי ממך שלא התייחסת אלי', 'זלזלת בי', 'לדעתי לא נהגת איתי בהגינות'… יהיה הדבר אשר יהיה, שים אותו על השולחן ומתוך כך יתברר הדבר לאחד הצדדים, או שיתנצל חברך ויתוודה על חטאו וישכון שלום, או שייתן תירוץ שיתיישב על לבך ויבוא שלום.

זאת הדרך לפי הרמב"ם לתקן את השנאה – לדבר עליה, לחשוף אותה, לא לשמור את הדברים בלב, כי שנאת הלב קשה משנאה גלויה. בשנאה נסתרת השנוא לא יודע שעליו להישמר, ובשנאה הטמונה בלב בוערת כאש ואינה נכבית, היא הולכת ומתגברת ומביאה פעמים רבות לתקלות חמורות מאם היה נודע הדבר. והרבה פעמים רואים בחוש שכאשר הדברים גלויים, נכבית אש השנאה.

דברו על זה ואל תשאירו את שנאת הלב בפנים, היא יותר מסוכנת משנאה גלויה! אין כמו הרגשת השחרור….

לכן טוב לאדם שיפנה אל הפוגע ויציג בפניו את טענותיו עד שיתלבנו הדברים, וגם אם לא, לפחות לא תהיה שנאה מבעבעת במסתרים ופורצת כמו הר געש מחוץ למידה רק בגלל שהייתה נסתרת.  

כאשר מתגבר אדם על יצר השנאה, ומנסה ללבן רגשות את השנאה שלו עם זולתו, הוא נכלל במידותיו של הקב"ה, שהרי המידה החמישית הנזכרת במידותיו היא – "לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ",  גם אם האדם ממשיך בדרכו, מבטל הקב"ה חרון אפו כלפיו באחד מן העיתים, וכן אומר הכתוב: "לֹא לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּור". זו מידה ראויה לאדם להתנהג בה עם חברו שלא יחזיק בכעסו, ואפילו אם מוצדק הוא, ישחרר שנאתו וכעסו ויפתח לעצמו נחלי חיים חדשים.

וראיה לזה שכל כך חשוב לשחרר את האחיזה מכל השנאות שלנו, עד שאמרו חז"ל שבמקרה שנצרכים לעזרה שני אנשים – אחד אהוב לנו והשני שנוא, נעזור לשנוא תחילה, ודרשו זאת מן הפסוק (שמות כ"ג): "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּו". ובלשונם, 'אוהב לפרוק ושונא לטעון מצווה לטעון לשונא כדי לכוף את יצרו'.

כללו של דבר, צריכים לשחרר את אנרגיית השנאה מקרבנו, ואפילו את החוטאים והרשעים לשנוא בצורה תכליתית וקצובה, כי החמלה על זולתנו היא החמלה על עצמנו, וזה הוא גילוי פנימיות התורה המושכת אותנו אל היום בו מלאה הארץ דעה ואהבה, ולא יישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה.