פרשת השבוע ראה – בנים או עבדים?

בין התנאים רבי מאיר ורבי יהודה יש מחלוקת האם בכל מצב ישראל קרואים 'בנים' למקום, או שמא יש מצבים בהם הזכות הזאת נלקחת מהם. לדעת רבי יהודה רק בעת בה ישראל נוהגים כמנהג הבנים ההולכים בדרך אבותיהם קרואים בנים, אבל בזמן שנוטים מדרך האב לדרכים עקלקלות אין הם בנים אלא עבדים! וכך דורש רבי יהודה "בָּנִים אַתֶּם רק כאשר אתם לַה' אֱלֹוקיכֶם" ומכלל הן תשמע את הלאו.

ואילו לדעת רבי מאיר, לא משנה מה עושים הילדים תמיד נקראים בנים כמו שאומר עליהם הנביא "בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה" – אומנם סכלים אך עדיין בנים, וכן אומר "בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" "זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים", כלומר אפילו כשאין בהם אמון והם בהשחתה קרואים בנים. והביא רבי מאיר ראיה ניצחת לשיטתו מהכתוב בהושע – "וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי", כלומר אפילו במקום שהם בבחינת לֹא עַמִּי, שמתנהגים לא כבני ישראל, עדיין בפנימיות הנשמה הם בבחינת בְּנֵי אֵל חָי.

ומבאר מחלוקתם המהר"ל , שלדעת ר' יהודה ישראל לא נקראים 'בנים' בכל מצב, כי אין תואר יותר נכבד שאפשר לתאר ולשייך בו בני אדם לאלוקי העולם מהתואר בנים, ולכן דווקא כשפעולות האדם הן פעולות מכובדות ואציליות התואמות לאב ראוי הוא להיקרא בנו, ואם לא אינו ראוי, ונקרא בשם עבד כמאמר הכתוב "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" כי תואר בנים תלוי בבחירה הנכונה, שהבן בונה את הבניין אותו ייסד האב.

וזה גם הטעם בראש השנה שמבקשים מבורא עולם רחמים בשני לשונות – 'אם כבנים רחמינו כרחם אב על הבנים, ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו', להורות שיש מצב שלא ראויים לתואר הנכבד 'בנים', ולכן מבקשים רחמים לכל הפחות כעבדים, כי צריכים זכות להיקרא בנים!

אך לדעת ר' מאיר העניין לא קשור כלל לישראל, ילד מיוחס לאבא גם הוא מרחיק נדוד מדרכו, ישראל מיוחסים לאבא שבשמיים אף אם סרו מדרכו אל הסכלות והכפירה וההשחתה, כי הבן לעולם נשאר בן, אף אם הוא בן סורר ומורה, ולא יכול האב להתכחש לעובדה שזהו בנו אף אם הלך חשכים ולא נוגה לו.

ויש במחלוקת תנאים זו נקודה מאלפת, שכפי שאנו יודעים מכללי הפוסקים, בכל מקום שיש מחלוקת בין רבי יהודה לרבי מאיר פוסקים הלכה כרבי יהודה, וכאן באורח פלא פוסקים כרבי מאיר, והסיבה הפשוטה שכאן חורגים מהכלל היא בגלל שיש לרבי מאיר הרבה פסוקים התומכים בשיטתו!

אך הטעם הפנימי שפוסקים הלכה כרבי מאיר בגלל שמסברתו זו יש תקומה לישראל, רבי מאיר בעל הנס מוצא כאן נקודת זכות עצומה, ישראל תמיד נקראים בנים, אפילו פושעי ישראל, כל זמן ששם ישראל נקרא עליהם קרואים בנים, ומרבי מאיר שהוא רבי נהוראי, למדו בהמשך הדורות כל גדולי ישראל וגדולי החסידות למצוא אור בישראל, יהיה מי שלא יהיה, אף אם הוא רשע גמור אי אפשר שלא יהיה בו איזה נקודה טובה שבאותה נקודה אינו רשע, ומכוח אותה נקודת אור אפשר להחזירו להיקרא בן עד שיתקיים בו "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה", כי זוהי עיקר גדולתו ותפארתו של הקב"ה, שאלו שהיו מאוסים מחוץ למחנה חוזרים להיות בנים המייסדים ונהיים לראש פינה. זה גם הטעם שהשמועה אומרת, שרבי מאיר קבור בעמידה, כי דווקא לפי שיטתו יש לישראל תמיד עמידה ותקומה!