פרשת השבוע שופטים – כולנו מלכים

הפרשה שלנו מספרת על דבר המלך, כיצד עליו להנהיג ממלכתו. התורה לא נותנת לו יותר מדי מקום ויש לו הנחיות ברורות בעיקר מה לא לעשות, כלומר שלא ירבה נשים ולא סוסים ולא יחזיר את העם למצרים! דבר אחד היא אומרת לו לעשות, ולעשות אותו הרבה, ללמוד תורה "כל ימי חייו"! וזאת, לבלתי רום לבבו מאחיו.

וכל אחד מישראל הוא מלך לפי בחינתו – יש אחד ששורר בביתו על אשתו וילדיו, ויש שהוא מושל על יותר אנשים, כמו בעל עסק מורה או רב עם תלמידים, ויש אחד שיש לו ממשלה על כל בני עירו או ארצו, עד שמגיעים לאחד שיש לו ממשלה על כל העולם.

ובחינת המלכות של כל אחד היא בנגלה ובנסתר – בנגלה לכל אחד כפי עניינו כנ"ל, ובנסתר יש לכל אחד מלכות שהוא לא מודע לה, כי בנגלה לא נראה שיש לו ממשלה על אותם אנשים אך בנסתר ובהעלם הוא אכן מושל עליהם, משום שנשמתם נמצאת תחתיו, כפופה אליו, למחשבתו דיבורו ומעשיו.

ומכיוון שלכל אדם יש בחינת מלכות רבנות ושררה כנ"ל, עליו להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות, שלא תהיה בבחינת "הרבנות מקברת את בעליה". ולהמשיך אריכות ימים זה נעשה על ידי עסק התורה, כי התורה היא מקור החיים והיא נותנת חיים ללומדיה, כלומר שהיא נותנת לאדם שכל שהוא מקור החיים, כמו שכתוב "מקור חיים שכל בעליו".

אך גם כשמושכים חיות מהתורה, היינו חכמה, צריך למשוך ממנה במידה, כי בלי מידה וצמצום אי אפשר לקבל חיות מהתורה בצורה נכונה, וריבוי השמן גורם לכיבוי הנר. לכן התורה מורכבת מאותיות ותיבות ופסוקים ופרשיות וסדרים כדי שהאדם ימשוך משם חיות מדויקת לו, וישחה בזרם המים הנכון לו, וכך הוא ממשיך חיות למלכות שלו באופן הראוי, וכל אלו שהם תחתיו ניזונים ממנו ומקבלים ממנו אור ושפע במשקל ובמשורה. כי יש בני אדם שהם תמיד בבחינת צימאון, והם לומדים ועובדים ונפשם שוקקה תמיד אל האור אך שהוא בלא זמן ושכל, ולפעמים ביטולה של תורה היא קיומה בבחינת "עת לעשות לה' הפרו תורתך" כי לכל זמן, ועת לכל חפץ.

וזה שכתוב "בי מלכים ימלוכו", שעל ידי לימוד התורה באופן הראוי מקבל האדם תבונה כיצד להנהיג את עצמו בבחינת "בי מלכים", וכשמושל בעצמו ממילא יכול שיהיה לו בחינת "ימלוכו" היינו שכל אלו הכפופים אליו מקבלים עצה ותושייה נכונה, כי מורה הנהיגה שלהם מכלכל צעדיו במשפט.

וזו עיקר העבודה של איש הישראלי, להסתכל תמיד בשכל של כל דבר, כי העולם הזה מטעה אותנו לגמרי, והשכל והחכמה שיש בכל דבר נסתר אינו מתגלה ממבט ראשון, כי רק על ידי עסק התורה – שעוסקים בה בעמל פה ומעמיקים את המחשבה בהגיונותיה – מעפילים אל השכל, והמלכות הנגלית והנסתרת מקבלת אורה, ומאירה הלבנה באור החמה, בחכמת התורה.  

וזה שאמרו חכמים "לעולם יהיה מרגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, אם הלך, מוטב, אם לאו יעסוק בתורה", כי התורה היא שמו של הקב"ה, ועל ידי שעוסקים בה בדיבור – שמוציאים תיבותיה בקריאה, אם בלימוד או באמירת תהלים וכדומה, קוראים לקב"ה, מזמנים אותו אלינו, לקרבנו, וזה הופך להיות מקור חיותנו וכוחנו, רק שצריך שיהיה הלימוד בדיבור ובקריאה ולא במחשבה, כמו שדרשו על הכתוב "חיים הם למוצאיהם" – למוציאהם בפה, והדיבור בתורה ממשיך לנו שכל לראות את המציאות בעין מפוקחת ולהמשיך מן הפיקחון לכל אלו הכפופים אלינו ביודעין ושלא ביודעין.