פרשת השבוע תזריע מצורע – השגת את המטרה
פרשת תזריע מצורע - כל הצדיקים הגדולים העדיפו ביזיונות על ניסיונות. למה? כי הביזיון אינו פוגע בבריאות או בפרנסה ולא נמשך יותר מכמה רגעים ספורים!
בפרקים הקודמים למדנו שהבושות והבזיונות שמזדמנים לעתים בחיינו, אינם אלא מתנות נדירות מאת אבינו שבשמים האוהב והמשגיח, הרוצה בטובתנו הנצחית, לגדל ולרומם אותנו, ולהפוך אותנו לכלי יקר יותר בעבודת השם. מטרתם גם לכפר על עוונות ולזכותנו לעולם הבא, כפי שנתאר בסדרת מאמרים זו.
היצר הרע לא רוצה שהאדם יתקרב לצדיק אמת!
היצר הרע איננו מוכן לפרוס שטיח אדום לכל מי שמחפש להתקרב לצדיק אמת כדי לעלות בדרך השם. לכן, הוא מביא לאדם מניעות ומכשולים, המיועדים להחליש את ליבו. אך המשכיל יבין שלפום צערא אגרא – לפי הצער כך השכר. כדאי לסבול כדי להגיע אל האמת.
כותב רבי נתן מברסלב זי"ע (ליקוטי הלכות או"ח, ברכת הפרות הלכה ה' אות י"א): ש"צריך לסבול בזיונות ושפיכות דמים הרבה קודם שזוכים להתקרב לצדיק האמת. כי עיקר התחברות עם זה הצדיק שהוא בחינת נקודה העליונה עם התלמיד שרוצה לקבל ממנו שהוא בחינת נקודה התחתונה, העיקר הוא על ידי בזיונות ושפיכות דמים שסובלים בשביל ההתקרבות אליו כי זה עיקר תשובתו ותיקונו. ואדרבה, על ידי זה בעצמו שבאין עליו בזיונות ושפיכות דמים על שהוא אוחז עצמו בצדיק האמת, מזה בעצמו ראוי לו להבין שעדיין יש לו תקווה גדולה ואחרית טוב. כי מאחר שזוכה לסבול בזיונות ושפיכות דמים בשביל לאחוז את עצמו בנקודה העליונה זה עיקר תיקונו כי הצדיק הוא בחינת הנקודה העליונה שיכולה לתקנו בכל מקום שהוא".
הרחקה מרשעים
שלמה המלך ע"ה, החכם מכל אדם אמר (משלי יח, ג): "בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה". בעל ה"מצודות דוד" מפרש, כי דרכו של הרשע לבזות בני אדם. ועם קלון – עם אדם שיש בו קלון רב כי יביא עמו חרפה כי דרכו לחרף בקלונו ולפסול במומו, עד כאן.
רבנו המלבי"ם זצ"ל מוסיף, כי בבוא רשע בא גם בוז – ממידת הצדק לכבד כל אדם, ודרך הרשעה לבזות, כמו שכתוב: "ורשע יבאיש ויחפיר" (שם יג, ה), שכל בני האדם מבוזים בעיניו, ואם ימצא קלון – יבוא עמו חרפה – קלון הוא היפך הכבוד, ודרך הרשע לבזות את הנכבדים ולחרף בחרפה את הנקלים.
משני הפירושים הנ"ל ניתן להפיק מספר כללים: א. דרכו של הרשע לבזות. ב. הרשע מלא קלון ותמיד פוסל אחרים במומו. ג. הרשע מועד לבזות בכל מקום שימצא שמץ קלון. שלושת הכללים הללו עוזרים לנו משמים כדי לאתר רשעים ולהתרחק מהם.
בהחלט ייתכן שאדם ישר והגון מתחבר עם אחר עוד בטרם עמד על טיבו. והנה, "שומר פתאים ה'" (תהלים קטז, ו), הקדוש-ברוך-הוא לא רוצה שהאדם הישר והתמים יושפע מן הרשע, אזי הקב"ה מגלגל שהרשע יבזה את השני על מנת לפרק את חבילת הידידות. הדבר ברור למדי, כי כל אחד היה מסתייג ומתרחק ממחלל שבת או מאוכל טרפות ונבלות. ביזוי הזולת, ככלל אונאת דברים, הינו איסור מדאורייתא (מהתורה) אף הוא, והרשע הרגיל לבזות אחרים עושה כך במצח נחושה ובמזיד. הפתגם העממי אומר שמי שמשחק עם אש עלול להישרף, כך באותה מידה, מי שמתחבר עם רשע עלול להתבזות. לכן, הבזיון מכריח את האדם לחשוב פעמיים, ולשאול את עצמו אם כדאי להמשיך את הקשר עם אדם כזה.
חילוץ ממשבר או מדריכה במקום
רבי נחום מטשערנוביל זצוק"ל ("מאור עיניים" פרשת נשא), מסביר את כוונת דוד המלך בפסוק "יסור יסרני" וגו' (תהלים קיח, יח), כי השם יתברך שולח ייסורים לצדיק מפני שהוא תקוע באיזה זמן במשבר, לכן שולח לו הקב"ה ייסורים כדי להוציאו מהשבירה. וזהו "יסור יסרני י-ה" – י"ה הוא עולם האהבה, לפיכך השם יתברך שולח לו ייסורים מעולם האהבה. "ולמוות לא נתנני", רצה לומר כדי להוציאני מן המשבר שהוא בחינת מוות, כי מאן דנחית מדרגיה קרי ביה וימת כי הנה אף, עד כאן יסוד קודשו.
בעזרת השם, כוונתו של רבנו ה"מאור עיניים" זצ"ל היא, שלפעמים – בגלל כל מיני סיבות – דורך הצדיק במקום ואינו מתעלה בעבודת השם. עבורו, זהו משבר חמור. מה עושה אביו הרחמן יתברך שמו? שולח לו בזיון, ביודעו יתברך שהצדיק יתעלה, יעביר על מידותיו, יקבל אותו בשתיקה ובשוויון נפש, תוך כדי גילוי ענווה אמיתית. אז, הצדיק יוצא מן המשבר ומתעלה.
והנה, מורי ורבי הגה"צ ממעליץ שליט"א, בן אחר בן מרבנו יחיאל מיכל ("רבי מיכל'ה") מזלאטשוב זצוק"ל, סיפר לי איך רבי ישראל הבעל-שם-טוב זי"ע ראה פעם איזה אדם מתנפל על רבי מיכל'ה זי"ע במטר גידופים וקללות, ומבזה אותו לעיני כל.
"מי הוא זה?" שאל הבעל שם טוב זי"ע.
"הוא עומד על פתח בית המדרש, ובכל יום שאני יוצא, הוא מקדם את פני בצורה כזאת", ענה רבי מיכל'ה זי"ע.
"אשריך, מיכל'ה", ענה הבעל שם טוב, "הלוואי עלי אחד כזה!"
ראוי לציין שרבי מיכל'ה זלאטשובער זצ"ל היה צדיק גמור שלא עמד על מדרגה אחת, אלא תמיד חתר להתקרב אל השם יתברך ולכן עלה מדרגה לדרגה כל יום כל ימי חייו, זכותו יגן עלינו.
תחליף לניסיון
כל הצדיקים הגדולים העדיפו בזיונות על ניסיונות. מדוע? משום שהבזיון אינו פוגע בבריאות או בפרנסה, אינו גורם ביטול תורה, ולא נמשך יותר מכמה רגעים ספורים (ראה פרק ד', "מעלות הבזיונות" בספר "נפשי תדום" מאת המחבר).
פעם אחת, התבטא רבי נחמן מברסלב זי"ע בצחות (שיחות הר"ן, דש) והתייחס למה שמבקשים בכל יום "ואל תביאני לידי ניסיון ולא לידי בזיון". ואמר בזו הלשון: "אדער אה ניסיון אדער אה בזיון" [פירוש: או ניסיון, או בזיון]. דהיינו, כי אם לא יעמוד בניסיון יהיה לו בזיון.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור