פרשת פרה,פרשת החודש,מהילכות חודש אדר

 

 

א. אם טעה הקורא בתורה וסיים פרשת פרה בפסוק "ולגר הגר בתוכם לחקת עולם" לא יצאו ידי חובתם, וצריך לחזור ולקרות שנית מהפסוקים שהחסיר. ואם בירך העולה ברכת "אשר נתן לנו", יחזור לקרות, ואפילו אם קראו גם את ההפטרה בברכותיה, חוזר שוב ופותח הספר תורה ומתחיל מראש הפרשה עד "והנפש הנוגעת תטמא עד הערב". ואפילו הפסיק בפסוק "מים חיים אל כלי", גם כן לא יצא ידי חובתו וחוזר וקורא כאמור. ומכל מקום אם כבר בירך על ההפטרה לפניה ולאחריה ואחר כך נזכר, אין צריך לחזור ולברך ברכות ההפטרה כשמפטיר שנית. והמפטיר המברך עונה אמן אחר ברכת מקדש השבת. ומצוה להדר לקרוא ההפטרות מספר הכתוב על קלף ובכתב יד, אפילו אם הוא רק ליקוט ההפטרות ולא נביא שלם. ואם אין ספר כזה, נכון יותר שיקראו מנביא שלם. ומנהג קדמון לקרוא ההפטרה מתוך החומש.

ב. ציבור ששכחו ולא קראו פרשת פרה, יקראוה בשבת החודש, באופן שלאחר קריאת הפרשיות יקראו בספר שני פרשת פרה בברכותיה, ובספר השלישי יקראו פרשת החודש, ויפטירו הפטרת פרשת החודש.

 

 

 

 

ג. בשבת הסמוכה לחודש ניסן [או שבת וראש חודש] מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בשני פרשת החודש הזה לכם ראש חדשים. ובראש חודש ניסן שחל להיות בשבת, מוציאים שלשה ספרים, וקוראים ששה אנשים בראשון, בפרשת השבוע, והשביעי משלים חובת היום בספר השני, ומתחיל וביום השבת שני כבשים וכו’, ובראשי חודשיכם וגו’. ואומר קדיש. ואחר כך עולה המפטיר וקורא בספר השלישי, בפרשת החודש הזה לכם ראש חודשים, ואומר קדיש, ומפטיר ביחזקאל מ"ה, בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר. ואם קראו בראשון שבעה עולים או יותר, יאמר קדיש גם אחר הספר תורה הראשון, ובסך הכל יאמרו שלשה קדישים, קדיש לכל ספר תורה. ולעולם אין להפסיק בין פרשת פרה לפרשת החודש, ואם יש שבת בינתים מפסיקים רק בין קריאת שקלים לזכור, ובין זכור לפרה. (יבי"א ד/כב)

ד. בראש חודש ניסן שחל בשבת, אין למפטיר להזכיר ראש חודש בברכות ההפטרה, לא באמצע הברכה ולא בחתימתה. (ילקו"י ה/רסז)

ה. בראש חודש ניסן שחל בשבת, אם טעה הקורא בתורה והתחיל לקרות אחר פרשת השבוע בפרשת החודש, יגמור ויאמר קדיש, והמפטיר יקרא בספר תורה השלישי פרשת ראש חודש, ויפטיר "השמים כסאי". (ילקו"י ה/רסז)

ו. אם טעו וקראו סדר ארבע פרשיות הנ"ל באדר הראשון של שנה מעוברת, לא יצאו ידי חובתם וחוזרים וקוראים באדר השני. (ילקו"י ה/רסז)

ז. יש אומרים שאין להעלות קטן למפטיר בארבע פרשיות ויש מתירים להעלות קטן למפטיר גם בארבע פרשיות. ובמקום שנהגו להקל יש להם על מה שיסמוכו, ואין למחות בידם. ובלבד שיהיה הקטן יודע למי מברכים והוא גם כן יותר מבן שש שנים. ומכל מקום בפרשת זכור שהיא מן התורה לכל הדעות, וכן בפרשת פרה, ראוי להחמיר שלא להעלות קטן למפטיר.

ח. בעל תרומת הדשן היה קורא ד’ הפרשיות שניים מקרא ואחד תרגום, אך לא מצאנו בפוסקים אחרים שהביאו זאת, ולא נהגו כן.

 

 

 

 

ט. משנכנס אדר מרבים בשמחה וכמו שנאמר במגילת אסתר: והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, לומר שמזל החודש גורם לטובה, ולכן ישראל שיש לו קובלנא משפטית נגד גוי, ישתדל כמיטב יכולתו שהדיון בתביעתו יתקיים בחודש אדר, מפני שיד ישראל על העליונה בחודש אדר, וגבר ישראל. (ילקו"י ה/רעג)

י. היוצא בשיירא או מפליג באניה בלב ים, ואינו מוצא מגילה כשרה להוליך עמו כדי שיוכל לקרותה בזמנה כראוי, יכול לקרות המגילה אפילו בתחילת החודש, אך לא יברך ברכות המגילה. אבל סעודת פורים ומשלוח מנות ומתנות לאביונים אינם נוהגים אלא בזמנם. (שם רעג)

יא. מנהג חסידים ואנשי מעשה (הבריאים) להתענות ביום שבעה באדר שהוא יום פטירת משה רבינו. ונוהגים לעשות לימוד בליל שבעה באדר, ומנהג יפה הוא. (שם רעד)

יב. כשהשנה מעוברת יש נוהגים להתענות ביום ז’ באדר א’, ויש נוהגים להתענות ביום ז’ באדר ב’. והמנהג האחרון יותר נכון להתענות באדר ב’. וכן יש לעשות הלימוד בליל ז’ באדר ב’. וטוב לעשות הלימוד גם בז’ באדר א’, וגם בז’ באדר ב’. (ילקו"י ה/רעד)

יג. יש נוהגים שאם יש עשרה מתענים בבית הכנסת בשבעה באדר, מוציאים ס"ת במנחה וקוראים ויחל. וכן הש"צ אומר ברכת עננו ברכה בפני עצמה בחזרה, כשאר תעניות ציבור. ויש אומרים שאין נכון לעשות כן. ולכן שב ואל תעשה עדיף, והש"צ יאמר עננו בחזרה בשומע תפילה.

יד. מי שנולד בחודש אדר בשנה פשוטה, והשנה שמלאו לו י"ג שנה היא שנה מעוברת, אינו נעשה לבר מצוה להתחייב בכל המצוות ולצרפו למניין אלא בחודש אדר שני, כי חודש אדר שני הוא החודש העיקרי, וחודש אדר א’ אינו אלא כתוספת בלבד לשנה מעוברת. אבל מי שנולד בשנה מעוברת באדר ראשון, וגם השנה שמלאו לו בה י"ג שנה היתה מעוברת, נעשה בר מצוה באדר ראשון. (יחו"ד א/פג)

טו. מי שנולד בניסן שנה פשוטה, והשנה שבו ימלאו י"ג שנה היתה מעוברת, אינו נעשה בן י"ג עד שיבוא חודש ניסן. (ש"ע נה/ט)

טז. אדם שנולד באדר ראשון, ואחר נולד באדר השני באותה השנה, אם שנת הי"ג היתה שנה פשוטה, שניהם יהיו גדולים באותו חודש אדר, לפיכך יתכן שמישהו נולד אחר חבירו ובכל זאת יהיה גדול לפניו, כגון, אחד נולד בכ"ט אדר ראשון וחבירו בא’ אדר שני, הרי אם שנת הי"ג היא שנה פשוטה, אזי השני יהיה גדול בא’ אדר, וחבירו שנולד ראשון יהיה גדול רק בכ"ט אדר. (שארית יוסף חלק ב’ דיני קדיש)

יז. אדם שנולד בל’ אדר ראשון, ונהיה בן י"ג בשנה פשוטה, שאז אין בשנה פשוטה ל’ אדר כלל, יש להסתפק אם נהיה גדול רק בא’ ניסן או כבר מל’ שבט, ומהמ"ב (תקס"ח ס"ק מ"ב) משמע שנהיה גדול בא’ דראש חודש אדר שהוא ל’ שבט. (שם)