צדיק

 

סוד התיקונים והברורים הנפלאים, הנעשים עד עתה על ידי מיתת עשרה הרוגי מלכות, כמובא בכתבים: שמיתת כל הצדיקים היא בחינת מסירות נפש ממש על קידוש השם, בפרט מיתת הצדיקים שבחוץ-לארץ, שהכל הוא כעניין התפילה בבחינת הדין, שמוסרים גופם שיהיה נקבר בחו"ל, ששם שליטת הסיטרא אחרא, ונדמה לכוח טומאה זה שהוא בולע את גופו הקדוש של הצדיק, אבל זה הגוף הקדוש, הוא בעל כוח גדול ועומד לסיטרא אחרא בצווארה, עד שמוכרחה היא להקיא הקאות רבות מקרבה ומביטנה, עד שיגמור הצדיק מה שהתחיל, כי גם בחייו עסק כל ימיו בזה ומסר נפשו בשביל זה, וגם לאחר הסתלקותו, אינו פוסק מלעסוק בעבודה קדושה זו, עד שיגמור הכל לטובה כרצונו ועל כן שם, על קיברו הקדוש של הצדיק, יכול כל אחד להתתקן, אפילו הגרוע שבגרועים, אם יזכה לבוא ולשם בחייו ויבקש ויתפלל שם על תיקון נפשו, וזה גם עניין עשרה מזמורי התהלים, הנקראים – התיקון הכללי.

 

 

 

החוקרים (העוסקים במחקרי כפירה) מלאים יסורים תמיד, כנראה בחוש. כי אי אפשר שיתנהלו חייהם כרצונם. ומאחר שהם בוחרים רק בעולם הזה שהוא כולו מלא יסורים ויגונות ודאגות מענייני העולם הזה, שאין הדברים נעשים כרצונם וכל ימיהם כעס ומכאובים. ומאחר שאין הם מסתכלים על התכלית האמיתית והנצחית אלא רק על תאוות העולם הזה, על כן בודאי הם מלאים ביסורים. וגם כשבאים עליהם היסורים והדאגות והיגונות אין להם במה להחיות את עצמם. אבל איש כשר מאחר שמאמין באמת, ועיקר תקוותו הוא לעולם הבא, על כן חייו טובים מאוד. כל כל מה שעובר עליו הוא מאמין שהכל לטובה, כדי להזכירו שישוב מעוונותיו או בשביל כפרה על עוונותיו, כדי שיזכה לחיי העולם הבא. ואפילו כשיש לו יסורים והוא מביע חרטה עמוקה, למרות שהגיע לידי מכשול או עבירה ח"ו, למרות הכל, היסורים אינם יסורים עבורו כלל, כי הם מוסיפים לו חיים בבחינת: "יראת ה’ תוסיף ימים" (משלי י).