צדיק

 

כל מה שמסבב השם יתברך בכל הדברים שבעולם הכל בשביל התכלית, כדי שיבוא ויגיע מזה איזה דבר להצדיק שהוא ימשיך השגות אלוקות על ידי זה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה וכו’. וזה שהתפאר רבי חייא: אנא עבידנא שלא תשתכח תורה מישראל דשדינא כיתנא ועבידנא רישבא, וכו’. שעשה מהם מצודות לצוד חיות ולכתוב על עורותיהם ספרי תורות וללמד בהם את התלמידים.

 

ולכאורה קשה, היה לו ליקח עורות מוכנים, אולם רבי חייא התכוון להתחיל דייקא מהסיבות הרחוקות מאוד מהתורה לכאורה, כי כשזָרַע פישתן לא עלה לשום אדם על דעתו שיהיה זה סיבה ועסק לקיום התורה, אך אחר כך כשעשה מזה מצודות וצד חיות וכתב על עורותיהם, אז הבינו למפרע שכל הסיבות הרחוקות שעשה מתחילה, הכל היה בשביל קיום התורה, ובזה דייקא לימד דעת את העם – לידע להודיע ולהיוודע, שכל מה שנעשה בעולם מראש ועד סוף, הכל רק בשביל התכלית הזה כדי שיגיע מזה תועלת לצדיקים המקיימים את התורה, כי הכל נברא ומתקיים רק בשביל הצדיקים והתורה, כי לא נברא העולם בשביל לאכול ולשתות או בשביל שאר תאוות, חס ושלום, רק הכל נברא בשביל התכלית האמיתית הזאת, להשיג ולהכיר אותו יתברך, שאי אפשר לבוא לזה בשלימות כי אם כשעוברים בזה העולם ומקיימים את התורה.

 

על כן צריכים לדעת ולהאמין שכל הדברים והסיבות שבעולם, הקרובים והרחוקים, הכל מסבב השם יתברך רק בשביל זה, אבל אין מי שיזכה לזה בשלימות אלא רק צדיק הדור האמיתי על ידי יגיעתו ועבודתו העצומה. על כן צריכים לבקשו ולחפשו מאוד כדי שנזכה על ידו לרפואת נפשנו באמת ולהכניס גם בנו השגות אלוקות.

 

 

 

פעם ביאר רבי ברוך בארדיטשובער ואמר: מצד אחד מצאנו בדברי רבנו שאמר, שיש לנו כבר עבירה אחת כשעושים אנו עבירה, כמובא בחיי מוהר"ן (סימן תקי"ב). ומצד שני גם אמר שהוא מקנא בנו על שיש לנו רבי גדול כזה, ומזה נמצאנו לכאורה למדים מצד אחד על גודל חסרונותינו ועל גודל מעלותינו מצד שני.

 

ואמר, על כן בהכרח לומר שהעניין שאמר שיש לנו לשמוח על התקרבותנו לרבנו, עולה הרבה במעלתו על הדיבור הראשון, וצריכים אנו לסמוך על כוחו של רבנו שלבסוף בודאי יתקן את הכל. על אף כל חסרונותינו, כי כוונתו לומר שיש לנו לשמוח הרבה יותר מחמת התקרבותנו אליו ז"ל, מחסרון שפלותינו.