צדקה

 

התיקון של כל הולכי דרכים בגשמיות וברוחניות הוא על ידי צדקה, כי עיקר ידיעת הדרך הישרה באמת לאמיתה אי אפשר להורות בפירוש, כי אם ברמז בבחינת (תהלים לב): "אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני", כי אי אפשר לבאר כל המבוכות והטעויות שיש בהליכת הדרכים, אפילו בגשמיות, מכל שכן בעניין הדרכים והנתיבים הרוחניים בעבודת הבורא, שבודאי אי אפשר לבאר ולפרש לכל אחד ואחד את דרך הישר בכל יום ובכל עת להיכן יפנה להציל את נפשו ממה שצריך להינצל, אלא רק על ידי רמז – שרומזים לאדם בכל עת בדרך זו עליך ללכת, ולכל זה נעשה תיקון על ידי הצדקה, בחינת (משלי יא): "צדקת תמים תישר דרכו", כי על ידי צדקה זוכים ללכת בדרך הישר בגשמיות וברוחניות.

 

 

זיווג בקדושה הוא על ידי בחינת דעת כמו שכתוב (בראשית ד): "והאדם ידע". בעלי הראתן – אלו הם אנשים שדעתם מקולקלת ופגומה, ויש להם טומאה במוחם, על כן זיווגם נאחז בקליפה, ועל כן הם נואפים (כי הניאוף תלוי בעיניים). על חכמים שיש בהם חוכמת אמת (וחכמת אמת היא בחינת ראיה ועיניים) נאמר (איוב לא): "ברית כרתי לעיניי". אולם בעלי הראתן, שדעתם פגומה, הם נואפים. וזה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות יב:): "ולא תתורו אחרי לבבכם" – זו מינות, "ואחרי עיניכם" – זהו ניאוף, כי זה תלוי בזה, אך על ידי חוכמה עם אמונה ניצול מדבר זה.