צינורות של שפע לא סוגרים

לכל אדם יש צינורות שפע שדרכם
הוא מקבל את כל מה שהוא צריך. אבל
מפליא לדעת, שהאדם בעצמו סוגר אותם
במו ידיו. ספר נקודות-צינורות שיעזרו
לכם לפתוח את ‘הסתימה’ ולשחרר את
השפע לרווחה.

לכל אדם יש צינורות שפע שדרכם הוא מקבל את השפע הרוחני והגשמי שלו. אולם, יש מידות ומעשים שגורמים לצינורות אלה להיסתם. והתוצאה? השפע הנצרך לחיותו של האדם לא מגיע אליו, הן ברוחניות והן בגשמיות. חוסר זה גורם לו ייסורים בכל מיני דרכים, וזו גם הסיבה לרוב הסבל שאנו עדים לו בכל מקום בעולם – חולי, בעיות פרנסה, שלום בית, חינוך, ילדים וכן הלאה. והכל, רק בגלל שהאדם בעצמו סגר את אותם צינורות שפע.

ישנם מספר דברים שגורמים לסגירת צינורות השפע. אציין כאן את הגורמים העיקריים:

חוסר הכרת הטוב

אחת המידות הראשונות שגורמות לכל סוגי השפע להיסגר היא מידת כפיות הטובה. אדם שלא מכיר לטובה לשליחיו של הבורא להיטיב עימו, אשר משמשים צינורות שפע ודרכם הוא מקבל את חיותו בכל מיני בחינות. חוסר הכרת הטוב אליהם גורמת לצינורות להיסגר. ואז, הצרות באות בצרורות. כי הכופר בטובתו של חברו – כופר בטובתו של מקום. חוסר הכרת הטוב לשליח היא חוסר הכרת הטוב לבורא עצמו. לכן, הדרך הטובה והמועילה ביותר לתיקון ופתיחת הצינורות היא התודה וההודאה שאדם מרגיל עצמו – הן לבוראו והן לזולתו.

הורים

חלק מצינורות השפע הקרובים לאדם ודרכם הוא מקבל את כל הנצרך לו, אך אם נוהג כלפיהם בכפיות טובה הם נסגרים – הם אביו ואמו. ישנם אנשים שסובלים בגלל ניתוק כלשהו במערכת היחסים עם הוריהם. למשל, יש להם הקפדה על ההורים, כעס, מריבה וכן הלאה, ובזה הם גורמים לצינור השפע הגדול הזה – ההורים – להיסגר.

אני מדבר על מקרים שהייתי עד להם. לא השערות! בדקתי את העניין לעומק וראיתי שזה אכן כך – הקפדות וחוסר השלום עם ההורים גורמים להרס חייו של האדם. וזה ברור ומובן, כי גם אם לא היה כתוב בתורה בציווי מפורש של השם יתברך – עשרת הדיברות – שיש לכבד את ההורים, הרי שהשכל הישר מחייב את האדם להכיר טובה נצחית להוריו. כי שלושה שותפים יש ביצירת הוולד – בורא עולם וההורים. לאחר הולדתו הם גידלו ופרנסו אותו, היו שם בשבילו, דאגו, ליוו וכן הלאה. קל וחומר הוא שמדובר בציווי מן התורה – עשרת הדיברות, אז ברור שאדם צריך להודות להוריו בכל יום בפה מלא: תודה אבא יקר! תודה אמא יקרה!

ברור מאליו שאין להקפיד עליהם ולו את ההקפדה הקלה ביותר, גם יש בזה צדק. כל שכן אם ההקפדה או הכעס אינם בצדק – שזהו פגם חמור, חולי הנפש ממש. אבל לענייננו, מדובר בהקפדה שיש סיבה לקיומה – צער שההורים גרמו לו, לא העניקו מספיק אהבה וכן הלאה, למרות שזה פוגע בו, אסור להקפיד על ההורים. אדם יכול לחשוב שהוא צודק כמה שהוא רוצה, אך כל זמן שהוא מקפיד הצינור הזה נסגר.

הרב והצדיק שבדור

צינור נוסף שקרוב מאוד אל האדם הוא רבו, ובעצם כל הרבנים והצדיקים שבדור הזה ובכל הדורות, וכאשר יש לו נתק ממנו – הכל סגור בפניו. מדוע? משום שמרבו המובהק של האדם הוא לא יכול להתנתק בשום צורה ואופן, כי על רבו של אדם נאמר במשנה שהוא זה המביאו לחיי עולם הבא, ואמרו חז"ל – שכל תלמיד מתפרנס בזכות רבו, ובודאי הנהגתו של הרב את תלמידיו מהווה מגן מכל פגעי העולם הזה, מכיוון שבשמים יודעים שיש לתלמיד הזה רב שמנהיג ומדריך אותו, לכן לא דנים אותו ומניחים לרבו לעסוק בתיקונו. ובנוסף, הרב עצמו מתפלל על תלמידיו תמיד, חושב בכל דרך אפשרית כיצד להיטיב עימם וכן הלאה. אם כן, כיצד יחלוק עצמו מרבו שכל חיותו ממנו?!

על סגירת צינור זה, כמו שאומרים, היצר הרע עובד שעות נוספות. זאת, משום שהיצר הרע יודע שבצינור זה תלוי כל תיקונו של האדם, לכן הוא מכניס בתלמיד התנגדות על רבו ומעקם את ליבו בקושיות עליו, מסית אותו לכפור בכל הטובות שהרב שלו עשה עימו. לכן כל אדם שחס על חייו, ממש כך, חייב להודות בכל יום מקרב ליבו על רבו ולהזכיר לעצמו תמיד מהיכן רבו הוציא אותו ועד לאן הביאו, נכון לנקודה בה הוא מודה על כך. על כל זה אדם להודות לאלוקים בכל ליבו – שלא יסגור לעצמו את כל שורש חיותו, שזה רבו המובהק.

כך הוא הדבר לגבי כל צדיק ותלמיד חכם שישנו בעולם: אסור בתכלית האיסור לחלוק עליו. שהרי הצדיק ממשיך לעולם שפע רוחני וגשמי ואם אדם חולק עליו, מדבר וכו’ – במעשיו אלה הוא סוגר לעצמו את צינורות השפע שדרכם יורד השפע. ולא רק, אלא מביא על עצמו ייסורים, כגון חולי, חובות וכדומה.

כללו של דבר, על האדם להיות מחובר עם כל הצדיקים. נכון, ראוי וטוב שיהיה לאדם רב אחד מובהק ממנו יקבל את כל הנהגתו בחיי היומיום והדרכה בעבודת השם, כמו שאמרו חז"ל: עשה לך רב והסתלק מן הספק, משום שריבוי רבנים עלול לגרום לבלבול. גם ב"ספר המידות" של רבי נחמן מברסלב הוא כותב, שאדם שלומד מהרבה רבנים זה מזיק לו לאמונת הייחוד. אבל כל זה רק מצד קבלת ההנהגה הישירה, כי בכלליות מוכרח כל אדם להיות מחובר ומקושר באהבה, בקשר עבותות, לכל חכמי ישראל בלי יוצא מן הכלל, וכל שכן לא לחלוק על הצדיקים, חכמים או אי-מי מעם ישראל חלילה.

הקשר שיש לאדם עם רב פלוני, אין פירושו שמותר לו לזלזל ברבנים אחרים או לדבר עליהם, או על מישהו מעם ישראל, וגם לא על המקורבים לרב שאינו רבו או על תלמידיו. על האדם לדעת שהתקרבותו לרב מסוים היא רצון השם והדרך בה הוא מנהיג אותו, ורק בדרך זו הוא מתקרב אל הבורא. ובמקביל, עליו לאהוב את כל שאר חכמי ישראל, הרבנים והצדיקים שהוא לא מקורב אליהם. ולא רק, אלא לאהוב את כל הספרים הקדושים שחוברו על ידי הרבנים שאינם בגדר רבו המובהק. כל שכן לא לזלזל בהם.

וכדי לא לסגור את צינורות השפע הללו, עליו להודות להשם בכל יום על הצדיקים וחכמי ישראל, ובדרך זו לא יבוא לידי מחלוקת על אף צדיק. יש להרבות באמירת תודה על הצדיקים שבכל דור ודור, ובפרט בדורנו – הדור בו אנו חיים, ולהתפלל עליהם, לבקש מבורא עולם שירחם עליהם וייתן להם כוח, בריאות, אריכות ימים, חכמה בינה ודעת ודרך לקרב את עם ישראל ולהחדיר בנו אמונה. וכן להודות להשם על כל צדיק וצדיק שהיה בעולם. כי אין זה מובן מאליו שנשמותיהם ירדו כך סתם לעולם, חלילה. הצדיק, בהגיעו לעולם הזה, מהווה צינור שפע שדרכו עוברות טובות ודברים נפלאים לעולם. ואם כך, מהיום יש לכל אחד על מה להודות במשך כל שנות חייו. תפתחו את הספר "שמות הצדיקים" וראו כמה צדיקים שרק בעצם הזכרת שמם זו טובה עצומה – לאדם עצמו ולכל העולם. ואם נצטרך להודות לבורא עולם במשך שעה על כל צדיק, נגלה שיש לנו עבודה למאות שנים…

עם ישראל

עם ישראל הוא צינור בפני עצמו. אם כן, עלינו להודות לבורא עולם ששם חלקנו בעם ישראל, כי כל יהודי הוא צינור שדרכו יורד שפע לעולם. עם אחד, נשמה אחת וגוף אחד – כך מסתכלים על עם ישראל. לכן, כאשר יש בליבו של אדם הקפדה על יהודי כלשהו בעולם, הוא סוגר לעצמו את הצינור של היהודי הזה. על זה אמר רבי נחמן את הדברים הבאים (שיחות הר"ן צ"א):

"סגולה להתמדה שיזכה להיות מתמיד בלימודו הוא להיזהר לבלי לדבר על שום איש ישראלי. כמו כשהכלה היא יפה אזי האהבה בשלמות. אבל כשיש להכלה איזה חסרון ומום, אזי בודאי אין האהבה בשלמות. כמו כן התורה נקראת כלה, כמו שכתוב (דברים לג ד): "תורה ציווה לנו משה מורשה". ודרשו רבותינו זיכרונם לברכה (ברכות נז. פסחים מט:): "אל תקרי מורשה אלא מאורסה", וכל אחד מישראל יש לו אות בתורה, כי ששים רבוא אותיות התורה כנגד ששים רבוא נשמות ישראל. וכשיש חסרון באחד מישראל נמצא שיש חסרון בתורה, ששם שורש נשמות ישראל כנ"ל. ועל כן בודאי אי אפשר לאהוב את התורה בשלמות. אבל כשיזהר מלדבר על שום ישראל ולבלי למצוא שום חסרון בשום ישראלי, נמצא שאין בהתורה שום חסרון ומום, אזי בודאי יאהב את התורה מאוד ואזי יתמיד בלימוד התורה מגודל האהבה, כנזכר לעיל.

וזהו "תורת ה’ תמימה" (תהלים יט, ח). היינו, כשתורת השם היא תמימה בלי שום חסרון ומום, דהיינו כשנזהרין לבלי לדבר ולבלי למצוא שום חסרון בשום ישראלי שהוא אות מהתורה, נמצא שאז תורת השם תמימה בלי שום חסרון ומום, אזי הוא משיבת נפש. כי אז דייקא זוכין לאהבת התורה ומרגישין טעם מתיקות התורה שמשיבה את הנפש, מאחר שאין בה שום חסרון כנ"ל. ואז זוכין להתמדה כנזכר לעיל".

רבי נחמן מראה לנו דרך כיצד לא לסגור את השפע הרוחני של התורה, שנסגר ברגע שאדם חולק עצמו מיהודי, או קבוצת יהודים, כי לפי השפע הרוחני כך נמשך השפע הגשמי. לכן, כל אדם צריך להודות בל יום לבורא עולם על כל היהודים! ולאהוב את כל אחד מישראל בלי יוצא מן הכלל!

נכון, תאמרו, ואולי בצדק, הרי פלוני הכעיס אותי, גרם לי צער כזה או אחר. אני רק בן אדם!… גם לזה יש תשובה: יש להתחזק באמונה, להודות על הייסורים שאותו אדם גורם לו, מכיוון שהייסורים הם רק מאת השם יתברך ולטובה, והאדם שגורם לו את הייסורים הוא המקל של השם. ויעשה תשובה ויבטל כל כעס והקפדה עד שליבו יהיה נקי וזך ומלא באהבת ישראל.

כדי למחוק את כל המשקעים שבלב צריך לעבוד. להאמין שהכל לטובה. להאמין שאין עוד מלבדו. שזה לא ‘הוא’ עשה לי, לא שום פלוני או אלמוני, לא אבא או אמא, לא הבעל ולא האישה – זה השם וזה רק לטובתי. כדי למחוק את כל העבר, כך שהלב יהיה נקי והצינורות יהיו תמיד פתוחים, כדי שיהיה שפע מכל העולם – צריך לעבוד. והעבודה העיקרית היא התודה וההודאה לבורא עולם, וכמובן, התפילה האישית – ההתבודדות.

לך ותודה להשם, נקה את ליבך שלא יהיה לך שום זיכרון מהעבר שנחשב ‘רע’, ואז תראה כיצד נפתחים לך כל צינורות השפע!

יהי רצון שבזכות האמונה ואהבת ישראל נזכה שיבוא הגואל ברחמים, בקרוב ממש. אמן כן יהי רצון.