ציצית ותפילין ועודבתשעה באב
סימן תקנה - ציצית ותפילין בתשעה באב (המשך) - א. במקום צורך מותר לכבס להתרחץ ולהסתפר אף בליל שישי שהוא ליל עשירי באב, לכבוד שבת. אבל הדבר ברור שקודם הערב, אף מן המנחה ולמעלה ביום תשעה באב עצמו,
סימן תקנה – ציצית ותפילין בתשעה באב (המשך)
א. במקום צורך מותר לכבס להתרחץ ולהסתפר אף בליל שישי שהוא ליל עשירי באב, לכבוד שבת. אבל הדבר ברור שקודם הערב, אף מן המנחה ולמעלה ביום תשעה באב עצמו, אין להסתפר ולכבס כלל. (שם)
ב. המנהג הכשר שבליל עשירי באב לא לאכול בשר ולא לשתות יין, וגם כשחל ביום שישי אין אוכלים בו בשר. אבל מותר לטעום מהתבשילים שיש בהם בשר, בערב שבת, לכבוד שבת. (שם)
סימן תקנו – דיני תשעה באב שחל במוצאי שבת
ג. אם חל תשעה באב בשבת, אין דיני אבלות נוהגים בשבת כלל, ומותר אפילו בתשמיש המטה. (ש"ע)
ד. תשעה באב שחל להיות ביום ראשון, רשאי ללמוד בשבת גם אחר חצות, בכל מה שירצה, אלא שטוב ונכון ללמוד בשבת אחר חצות בהלכות תשעה באב וללמד לרבים הלכות אלו.
ה. תשעה באב שחל במוצאי שבת, אין אומרים צדקתך צדק במנחה בשבת. ומבדילין בלילה כמו בכל מוצאי שבת. ואין אומרים ויהי נועם. (ש"ע)
ו. תשעה באב שחל להיות ביום ראשון, מותר להשאר עם הנעלים גם לאחר יציאת השבת, עד לאחר אמירת ברכו שלפני תפילת ערבית של מוצאי שבת. ואינו צריך להסיר את הנעלים שברגליו מיד עם שקיעת החמה של יום שבת, וראוי להכריז בבתי הכנסת ולהודיע לצבור שתפילת ערבית במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, תהיה רק לאחר חצי שעה מזמן שקיעת החמה, ולא קודם, ובכך תהיה אפשרות לקהל להחליף בגדי שבת בבגדי חול, ולחלוץ נעלי העור שברגליהם כשליש שעה אחר השקיעה, ויבואו להתפלל בליל תשעה באב, במוצאי שבת, בבגדי חול ובמנעלי בד המותרים בתשעה באב. (יחו"ד ה/לח)
ז. בתשעה באב שחל במוצאי שבת, כשחולצים הנעלים לאחר אמירת ברכו של ערבית, יחלוץ נעליו מן הרגל האחת ברגל חבירתה, ולא יגע במנעליו. וכן יוכל לחולצם בנגיעה בשרוך נעליו בלבד, שאז אין צריך נטילת ידים. (יבי"א ה/א סק"ה)
ח. אחר צאת השבת, קודם קריאת מגילת איכה, מברכים על הנר בורא מאורי האש, ואין מברכים על הבשמים. ואם שכח לברך על הנר, יברך אחר כך במשך הלילה. (ש"ע)
ט. תשעה באב שחל ביום ראשון, חולה האוכל בו, לפי ההלכה, צריך להבדיל קודם אכילתו על הכוס, שאין לאכול עד שיבדיל על הכוס. ויכול החולה להוציא ידי חובה את בני ביתו בהבדלה זו, אף על פי שהם מתענים ואינם אוכלים עד הערב. ואחר שהבדיל החולה על הכוס, יתן הכוס לתינוק שהגיע לחינוך כדי שישתה ממנו מלוא לוגמיו. ואם אין שם תינוק, ישתה בעצמו מהכוס מלוא לוגמיו. ואם אי אפשר לו אינו צריך לדחוק את עצמו, ודי בטעימה כל שהוא. (יחו"ד ג/מ. יבי"א ה/מ סק"ה)
י. תשעה באב שחל להיות ביום ראשון, הואיל ואי אפשר להבדיל במוצאי שבת, מבדילים במוצאי יום ראשון, שהוא מוצאי הצום. וכבר פשט המנהג להבדיל בשם ומלכות, ובמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל. (יבי"א ו/מח סקי"ג)
סימן תקנז – נחם ועננו בתפילות ט’ באב
יא. בערבית ליל תשעה באב אומר היחיד תפילת "נחם" בברכת בונה ירושלים, וכן מנהג ירושלים לומר נחם בכל התפילות, ערבית שחרית ומנחה. וגם השליח ציבור צריך לומר נחם בקול רם בשחרית ובמנחה בחזרת השליח ציבור. אולם אם לא אמרו נחם, אין חוזרים. ואחינו האשכנזים נהגו שלא לומר נחם אלא בתפילת המנחה בלבד, ונהרא נהרא ופשטיה. וחותם ברוך אתה ה’ מנחם ציון בבנין ירושלים, ואם חתם בונה ירושלים שפיר דמי. ואם שכח לומר נחם יכול לאמרו בשומע תפילה, ויאמר עננו קודם לנחם. ואם שכח גם שם יאמרנו ברצה במקום יעלה ויבוא. ואם שכח גם שם יאמרנו בסוף התפילה אחר אלהי נצור קודם יהיו לרצון האחרון. (יחו"ד א/מד. יבי"א ו/לח סק"א חיו"ד)
יב. אסור לשנות מנוסח תפלית נחם הנאמרת בתפילות תשעה באב כי מקום המקדש וסביבותיו נתונים ביד זרים ומלאים גלולי עכו"ם, ובפרט שגם הרוחניות של ירושלים היא בעוונותינו הרבים בשפל המדרגה, בהרס חומת הצניעות וחלולי שבת, ה’ ירחם. וכל המשנה ידו על התחתונה. (יחו"ד א/מג)
יג. יחיד המתענה עם הציבור בתשעה באב, אומר "עננו" בשומע תפילה בכל התפילות, בערבית שחרית ומנחה, וכן המנהג פשוט בכל קהלות ספרד, אך מנהג אשכנז שהשליח ציבור אומר עננו בשחרית ומנחה, והיחיד במנחה בלבד. ומי שטעה ולא אמר עננו, אינו חוזר, ונכון שיאמר עננו בסיום תפילתו אחרי אלהי נצור. והיחיד שאומר עננו בשומע תפילה, חותם לאחר עננו כי אתה שומע תפילת כל פה ברוך אתה ה’ שומע תפילה, ולא כמו שנדפס באיזה סידורים החתימה ליחיד "ברוך וכו’ העונה לעמו ישראל בעת צרה". ורק שליח ציבור האומר עננו בין גואל לרופא, חותם בחתימה זו. (יחו"ד ג/מא)
יד. הטועה בתשעה באב בשומע תפילה, וחתם העונה לעמו ישראל בעת צרה, במקום שומע תפילה, אין צריך לחזור, אך אחר שיסיים תפילת העמידה יחזור להתפלל שנית, בתורת תנאי ונדבה. (ילקו"י ה/תקפג)
סימן תקנט – סדר התפילות בתשעה באב
טו. ליל תשעה באב ויומו יושבים בבית הכנסת לארץ עד זמן תפילת מנחה, כמו אבל שיושב על גבי קרקע כל ימי אבלות ויש להקל לישב על גבי קרקע מרוצפת ואין בזה משום חששת המקובלים שלא לישב על גבי קרקע משום רוח רעה. ומכל מקום היכא דאפשר טוב להפסיק בבגד.
טז. יש אומרים שאסור לילך יחף בתשעה באב, ובשאר ימי החול. ויש אומרים שבארץ ישראל מותר לילך יחף שעפרה קדוש. (שארית יוסף ח"א עמוד כד)
יז. מותר לישב על גבי כרים וכסתות, או ספסל נמוך, שאין גבוהים טפח. ואם הוא זקן ותשוש כח אפשר להקל גם בספסל נמוך קצת שאין בגבהו שלשה טפחים. (ילקו"י ה/תקפב)
יח. מצוה לקום מפני תלמיד חכם או זקן גם בתשעה באב, אף על פי שהכל אבלים ויושבים על גבי קרקע. (יבי"א ג/כז מק"ג חיו"ד)
יט. אין מדליקין נרות בלילה כי אם נר אחד לומר לאורו איכה וקינות, ויאמרם בבכיה ובדמעות שליש ככל אשר יוכל שאת, עד יחונן ה’ צבאות. וכיום שגם הקהל קוראים קינות יכולים להדליק כפי הצורך.
כ. בשעת הקינות אסור לדבר ולצאת לחוץ, כדי שלא יפסיק ויסיח דעתו מן האבל. (ש"ע)
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור