קפה של בוקר עם אלוקים

ריח ארומת הקפה מעלה בי זיכרון אחד ומיוחד: תחילתה של מערכת ה"תן וקח" שלי עם אלוקים.

נולדתי וגדלתי בבית דתי, אך עם אמונה מאוד שטחית. למרות שהייתי בקשר מסוים עם בורא עולם, עברתי מסע ארוך מאוד עד שהתקרבתי אליו באמת. ואיך הכל התחיל? עם המושג "השגחה פרטית". או בעצם, בגלל שידה (כן, זו ששמים בה בגדים).

ומה כל כך רוחני בשידה? אתם בוודאי תוהים. אז אתחיל את הסיפור מההתחלה.

לחברה טובה שלי בילדות היה חדר נסיכות עם שידה לבנה מהממת עם עיטורים וידיות מיוחדות. ולי? חדר רגיל ומשעמם. לא רציתי לנדנד להורים כי ידעתי שזו תהיה הוצאה לא קטנה עבורם. באותם ימים שידות מהסוג הזה היו מאוד יקרות. התחלתי לדבר עם אלוקים וביקשתי ממנו בכל ליבי שידה יפה. למחרת, כשחזרתי הביתה מהלימודים, היא עמדה שם בפינת החדר – שידה יפה בצבע קרם עם ידיות מוזהבות! הייתי בהלם! אלוקים שומע אותי ובאמת מקשיב למה שאני אומרת? זה הפיל אותי. כך הפכו השיחות שלנו ל'מדי פעם'.

ושיחות ה'מדי פעם' היו בעיקר כשהייתי צריכה ממנו משהו או כשהייתי חולה, שירפא אותי כמובן. אבל ידעתי היטב שאת רשימת הקניות שלי הכי כדאי לי להפנות אליו, הוא הכתובת האחת והיחידה בשבילי. כזה היה הקשר בינינו, "תן וקח".

אבל דברים לא המשיכו להתנהל כך כשגדלתי. המשאלות לא תמיד התגשמו וזה כבר לא היה מה שרציתי. ואם כן אז עם קשיים לא מעטים.

הילדות הפכה לגיל ההתבגרות ומשם לבחורה, כאשר כל הדרך יש כמובן בקשות ו'קניות' נוספות מבורא עולם. השיא היה כשמשאלת החתונה שלי התגשמה. זו הייתה אחת הגדולות ברשימה שלי. לא הפסקתי להודות לבורא עולם על הבעל המקסים שהוא נתן לי, החצי השני של נשמתי, שבשבילי הוא הבעל המושלם. והזמן, כמו כל דבר בחיים, עובר וממשיכים הלאה אל ניסיונות החיים, מניעות, חבטות פה ושם – שמטבע הדברים קיימים במסלול חיינו וחלק בלתי נפרד מחיי הנישואים, כך גם העבודה וגידול הילד. אז אתם מבינים שהייתי מאוד עסוקה ובקושי נשאר לי זמן להתפלל. באותו זמן גם לא הרגשתי כל כך קרובה לאלוקים, אז זה לא ממש הפריע לי.

ואז, הכל השתנה.

ערב אחד הנחתי את הקפה הרותח שלי על השיש כדי להוציא חלב, אתם יודעים, עניין של שניות ספורות. לא יודעת איך, אבל בן השנתיים שלי הצליח לטפס כשהייתי עם הגב אליו ושפך את הקפה הרותח על הפנים והחזה שלו. הרגעים הבאים היו של ערפל כבד, ערבוביה של אורות וסירנות, רופאים, מהומה…

מאמרים נוספים בנושא:

לאתחל מחדש

הפגישה הראשונה

הוא ניצח אחרון

משובחים כמו גרגירי קפה
בזכות הקשיים
אל תפסיקו לרצות
המאמן האישי שלך
כנפיים של נשר

תהיו כוכבים
הגישה המנצחת

זה הלייק שלך!

ישבתי במושב ליד נהג האמבולנס. לא הורשתי להיות בחלק האחורי כי שם היו הפרמדיקים שטיפלו בילד. כשעלינו את העליות של ירושלים, בדרך להדסה עין כרם, משהו בתוכי התעורר והתחלתי להתפלל. אומנם הרגשתי כמו רובוט שאומר תהילים, אבל התחלתי לדבר עם אלוקים וביקשתי ממנו שיציל את התינוק שלי. זה הרגיש כל כך לא טבעי, כאילו לא דיברתי איתו שנים.

הגענו לבית החולים. פעם ראשונה שלי במקום הזה כאמא שנמצאת בארץ זרה (באותו זמן בדיוק עלינו לישראל) הסתכלתי בפחד על היצור המתוק שלי שבדרך כלל אל החיוך המקסים שלו התלוו שתי גומות חינניות ומתוקות, ועכשיו הפנים שלו נראו מעוותות ומפחידות. העיניים כמו שקעו ומציצות מתוך שני חריצים. הוא בכה בלי להפסיק. אני בכיתי בלי להפסיק. לא שאלתי שאלות. רק חשבתי והאמנתי שזה הגרוע מכל. אני זוכרת בירור את המחשבה שחלפה לי בראש באותם רגעים, "ילד מתוק שלי, אוהב אותך ולא משנה איך תיראה"…

אחרי הבדיקות והטיפולים בחדר המיון הילד הועבר לאשפוז.

ושם, השדים הופיעו.

הם תקפו מכל כיוון ואת כל מה שיכלו, 'את אמא רעה' הם אמרו לי, 'איזו טיפשות זו להשאיר ככה כוס קפה רותח ככה על השיש, תראי איזה נזק גרמת!'… ההלקאה העצמית המשיכה ולא הצלחתי להירדם והתייסרתי מכאבים. כאבים רגשיים חזקים בליבי.

אבל לא ידעתי עד כמה הרופא הגדול מכולם יקל עלי את הסבל. השליח שלו הגיע בדמות ספר – בגן האמונה של הרב שלום ארוש, שמעביר את מסריו של רבי נחמן מברסלב בצורה כל כך מרתקת ושווה לכל נפש, הרבי שנקרא בפי כולם – רופא הנשמות.

מעניין. את הספר הזה הספקתי לקנות דרך האתר כמה שעות לפני שהקפה נשפך על הילד… אלוקים הכין את התרופה למכה… פתחתי את הספר בעמוד כלשהו. ובאותו מקום, הרב ארוש כתב את מה שרבי נחמן כותב על עניין ההשגחה הפרטית וחופש הבחירה, ואיך לקבל את שני הרעיונות הגדולים אך המאוד מנוגדים. כלומר, אם אלוקים שולט בכל והכל בהשגחתו, אז איך אפשר לטעון שיש לנו בחירה חופשית?

ההסבר היה מדהים. כי לפני שמשהו קורה עלינו חשוב: נכון, יש לי חופש בחירה. אשתמש בכל כלי שברשותי ואת כל כוחי לעניין איתו אנו מתמודדים. אבל אחרי שהדבר קרה, אפילו אם נראה היה שיכולנו כביכול למנוע אותו, עלינו להבין שזה לא היה תלוי בנו אלא בבורא עולם בלבד. אחרי שהדבר קורה – אנו תמיד במצב של השגחה פרטית, אך לפני המעשה – במצב של בחירה חופשית.

זה הרגיע אותי מיד, יותר מכל סם הרגעה שהיו נותנים לי באותם רגעים. הבנתי בדיוק מה זה אומר (אבל זה עדיין לא כלל את הפראנויה שהתפתחה לי ממים חמים… זה הגיע בהמשך).

באותם רגעים גורליים, קיבלתי כמה מתנות:

הפנים של הבן שלי החלימו לחלוטין ולא נותר זכר למה שקרה, תודה לא-ל.

הפכנו, בעלי ואני, לאנשים מחוזקים יותר.

קיבלנו מודעות נפלאה למתנות שכבר יש לנו.

אבל יותר מכל, האמונה שלי, זו הפנימית והעמוקה – התעצמה. המילים המרפאות של רבי נחמן מברסלב והרב שלום ארוש הרגיעו את הלב המיוסר שלי.

פגשתי שוב את אלוקים.

אחר כך? נשאבתי לתוך ספריו של הרב שלום ארוש וקראתי אותם בשקיקה. קיבלתי מהם יכולת הסתכלות נפלאה על החיים, דבר שלא חוויתי בעבר. הלימוד שלו היה ועדיין מהווה ברכה עצומה בחיי.

כי כשחיים עם אמונה, הבלתי אפשרי הופך לאפשרי!