קצת מהלכות בישולי גוים,הלכות שמירת הנפש

 

 

א. בתי מלון ומסעדות שיש בהם משגיח על הכשרות מטעם רבנות מוסמכת ומוכרת, ויש להם תעודת כשרות כדת, והטבח שמבשל את התבשילים במקומות אלה הוא גוי, והסקת האש נעשית ע"י ישראל שהוא המשגיח על הכשרות, הספרדים צריכים להחמיר כזה לכתחילה, אך המיקל במקומות ציבוריים יש לו על מי שיסמוך, אך צריך להזהר שאם כיבו את האש, שהישראל יחזור וידליק .

ב. סופגניות שמטגנים אותם בשמן על מחבת, ונמכרים במסעדות של יהודים עם הכשר כדת, והטבח שמטגן אותם הוא גוי, מותרים באכילה. אך צריך ליזהר שישראל ידליק את האש. והמחמיר תע"ב .

ג. בורקס שנאפה בתנור ע"י גוי, במאפיה של יהודים עם הכשר כדת, אין בזה משום בישולי גויים.

ד. מותר לשתות קפה של גויים, והמחמיר תע"ב. אולם יש להחמיר שלא לשתות קפה במסיבות הגויים בבתי הקפה שלהם. אך המתארח בבית גוי ומכבדו בכוס קפה, רשאי לשתות הקפה. וכל זה באופן שמייחדים כלי להרתחת המים בלבד. והנוסעים במטוס של חברה לא יהודית, שיש לחוש שהשתמשו בכוסות של הקפה בחלב של עכו"ם, ישתו הקפה בכלי זכוכית. ובשעת הדחק אפשר להקל גם בכוסות של פורצליין (יחוה דעת ח"ד סי’ מב, עמ’ ריז)

ה. סרדינים של דגים קטנים שנעשו ע"י גויים, ויש בדגים סנפיר וקשקשת, מותרים באכילה.

ו. קופסאות שימורים הנעשים בקיבוצים חילוניים, ע"י השגחה של רבנות מוסמכת, יש להכשירם, ואין לחוש משום בישולי גויים. וטוב שהמשגיח ידליק את החשמל שמבשל את השימורים הללו.

ז. פת פלטר הנמצאת ביד בעל הבית גוי, אין דינה כפת בעל הבית, ומותרת באכילה.

 

 

 

 

ח. אוכלים ומשקים שהונחו תחת המיטה וישנו עליה, אין להתירם אלא אם יש בהם הפסד מרובה. אולם אם הונחו תחת מיטת גוי, או מיטת תינוק, מותרים. [יביע אומר חלק א’ יורה דעה סימן ט’].

ט. אם הניח מאכל בין הכר לכסת, או בכיס הבגד שישן בו, יש להקל לאוכלו.

י. שימורי בצלים המונחים בקופסאות שמורים סגורים, מותרים באכילה אף שעבר עליהם הלילה.

יא. אין איסור לאכול ממאכל שאכל ממנו חתול או עכבר, אלא שמביא לידי שכחה. ולכן טוב ליתן המאכל לנשים או לילדות שאינן חייבות בלימוד תורה. [שו"ת יביע אומר חלק ב’ חיו"ד סימן ח’].

יב. אין צריך להחמיר שלא להשתמש בנעלים של מת, או שאר בגדיו. אולם נעלים שהיו על המת בשעת פטירתו, יש להחמיר שלא להשתמש בהם. [שו"ת יביע אומר חלק ג’ חיו"ד סימן ח’].

יג. יש להתיר לעקור עצי פרי לצורך הרחבת הדירה לשם דיור. וטוב לשכור גוי לעקירתם.

יד. יש להתיר לבן ישיבה לשאת כהנת. אבל פשוט שאין להשיא בתו לחילוני. [יבי"א ח"ג חיו"ד ד’ ק"ג]

 

 

 

 

טו. הקונה כלי סעודה חדשים מגוי, צריך להטביל את הכלים במקוה או במעיין. ובעת שמטביל את הכלים צריך שהכלי יהיה רפוי בידו. וצריך להטביל כלים העשויים מכל מיני מתכות או מזכוכית, וכן כלי פיירקס ודורלקס המיובאים מחו"ל. אבל כלי חרס או המצופים חרס, אין צריך להטביל. וכן כלי פלסטיק או ניילון, או פורצלין, פטורים מטבילה. והמחמיר להטבילן בלי ברכה, תע"ב. [שו"ת יביע אומר חלק ד’ סימן ח’].

טז. הקונה כלי סעודה מישראל מומר לחלל שבתות בפרהסיא, מן הדין אין צריך להטבילם ואם רוצה להחמיר להטבילם אסור לו לברך עליהם, ובכלי זכוכית הנקנים ממחלל שבת אפילו ממידת חסידות אין צריך להטבילם כלל. [שו"ת יביע אומר חלק ב’ חיו"ד סימן כד].

יז. ישראל מומר לחלל שבת שחזר בתשובה אינו צריך להטביל את הכלים שברשותו, ורק את הכלים שנקנו מגוי או היו קודם ברשות הגוי, צריך להטביל. ומ"מ צריך להכשיר את הכלים שאכלו בהם דבר איסור ויעשה כן על פי שאלת חכם. וגר שנתגייר הוא ואשתו, אינם מחוייבים להטביל כליהם שנקנו קודם הגירות, אלא להכשירם כדת.

יח. מותר לאכול ולשתות בקיוסק או במסעדה ובבית הארחה כשרים, אפילו כשיודעים בבירור שכלי הסעודה לא הוטבלו, כיון שהכלים נקנו לצורך הרבים. ואם ירצה בעל המסעדה להטבילם, יטבילם בלי ברכה. ואמנם המתארח אצל חבירו שלא הטביל את הכלים, אין לאורח להשתמש בכלים שלא הוטבלו, ואפילו אם בעל הבית עבר והשתמש בכלים אלה במשך זמן רב. ועל כל פנים אין המאכל או המשקה שבכלי שלא הוטבל נאסרים. [שו"ת יחוה דעת חלק ד’ סימן מד. שו"ת יביע אומר חלק ב’ חיו"ד סימן ט’].

יט. במקומות שרוב בתי החרושת לכלים הם יהודים, וקנה כלים ואינו יודע אם הם של בתי חרושת של גויים או לא, אין צריך להטביל הכלים. [ש"ח יביע אומר חלק ד’ סי’ ח’ סק"ה. וח"ו סי’ יב סק"ה].

כ. כלי חשמל גדולים שאי אפשר להטבילם, יתנם לגוי במתנה, ויחזור וישאילם ממנו לתמיד.