קריאת הלל בראש חודש,קריאת התורה בראש חודש

 

 

א. מנהגינו לכפול את פסוקי ההלל מהפסוק "אודך כי עניתני וכו’" עד סוף ההלל, וכדעת האר"י ז"ל, ושלא כמנהג ספרד הקדמון. ואם שכח מלכפול פסוקים אלה, אין צריך לחזור. (יבי"א ו/ה אות א’. ובתוספת בילקו"י שבת ה’ עמ’ רצא)

ב. בהלל שאומרים בראש חודש, מותר לענות אמן גם על "תתקבל" ו"על ישראל", וכן על אמן דברכות, גם באמצע הפרק. אבל אין לענות "ברוך הוא וברוך שמו". וכל שכן שאין להפסיק בדברים בטלים באמצע ההלל. (יבי"א ב/לב)

ג. ראוי לכתחילה לחוש לאומרים שיש לקרוא את ההלל בציבור, ואם נאנס ואינו יכול לקרוא את ההלל עם הציבור, יאמר ההלל אף בינו לבין עצמו. ויחיד שאחר להגיע לבית הכנסת בראש חודש, והציבור היו קוראים את ההלל, וחושש פן לא יוכל לקרוא את ההלל אחר כך עם הציבור, שמא לא ימצא אחר כך מניין אחר, נכון שיקרא את ההלל עם הציבור, אף שעדיין לא התפלל. ואם מצא אחר-כך מנין אחר והתפלל בציבור יכול לחזור ולקרוא את ההלל עמהם, ואין בזה משום "כל הקורא הלל בכל יום הרי זה כמחרף ומגדף". (יבי"א ה/לה)

ד. מי שטעה ובאמירת ההלל בראש חודש אמר פרק "לא לנו", או פרק "אהבתי", לא חשיב כהפסק, כיון שהם מענין ההלל בימים שגומרים בהם את ההלל. ולפיכך אינו צריך לחזור על אמירת ההלל כתקנתה בראש חודש. (יבי"א ו/ה אות ה’)

ה. מי שקרא את ההלל ושינה מסדר הפרשיות, שקראן להיפך שלא כסדר, לא יצא ידי חובה. (יבי"א ג/יד חלק יורה דעה אות ג’)

ו. יחיד שהיה עומד בפסוקי דזמרה בימי ראש חודש, וחול המועד פסח, והציבור התחילו לומר את ההלל, אף שיש אומרים שמותר להפסיק לומר ההלל עם הציבור, מכל מקום שב ואל תעשה עדיף, וימשיך בתפילתו כרגיל, שלדעת האר"י ז"ל אין לומר דברים שלא כסדרן בסדר התפילה שתוקן בידי אנשי כנסת הגדולה והנביאים האחרונים. (יבי"א ו/ה אות ה’)

ז. מי שהפסיק בהלל ושהה זמן שהיה יכול לגמור את כולה, אינו צריך לחזור לראש. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ רצה)

ח. מצות קריאת ההלל מעומד, ולא יסמוך עצמו לכתל או לעמוד. ומכל מקום בדיעבד אם קרא את ההלל מיושב, אפילו בימים שגומרים בהם את ההלל, יצא. וכן זקן או חולה שאינם יכולים לעמוד בעת קריאת ההלל, מותר להם להשען על איזה דבר. ואם גם זה אי אפשר להם, יכולים לאומרו בישיבה או בשכיבה. (יחו"ד ח"ה עמ’ בג)

ט. נשים פטורות מקריאת ההלל, ואם ברצונן לאומרו בראש חודש רשאיות, ואין בזה שום חשש. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ רצו)

י. מנהג הספרדים לומר את ההלל בראש חודש בבית האבל, ורק האבל עצמו אינו אומרו. ובירושלים נהגו הציבור לצאת לחדר אחר, או לדירה אחרת, וקוראים שם את ההלל, ואחר כך חוזרים לחדר שנפטר שם המת. ובשעת הדחק כשאין חדר אחר רחב ידים, יצא האבל לחדר אחר והם יקראו את ההלל. וכל זה כשהמת נפטר בבית האבל, אבל אם נפטר בבית חולים וכדומה, אף בירושלים רשאים הציבור לומר הלל בבית האבל, ורק האבל עצמו לא יאמר ההלל. ואם חל ביום השביעי לאבלות, נכון שיאמרו לאבל פסוקי נחמה קודם ההלל, "לא יבוא עוד שמשך וגו"’, ואז גם האבל יוכל לומר את ההלל. ובראש חודש טבת [חנוכה] גם האבל יגמור את ההלל. (יבי"א ח"ד חלק יורה דעה סי’ לג, ובחזו"ע ב/קפו)

יא. זמן קריאת ההלל הוא כל היום, ואם קרא קודם עמוד השחר יחזור ויקראנו אחר שעלה עמוד השחר. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ רצז)

יב. אחר קריאת ההלל אומרים לסגולה פסוק ואברהם זקן בא בימים. ורשאים לומר את פסוקי ההלל בעל פה, וכן פסוק ואברהם זקן, מאחר שהם שגורים בפי כל. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ רחצ. וע"ע בח"ב עמ’ קצו)

 

 

 

 

יג. כל יום שיש בו מוסף אומרים קדיש תתקבל אחר ההלל, שהוא סיום תפילת שחרית. (ילקו"י ד/ה עמ’ רחצ)

יד. מוציאים ספר תורה וקוראים בו ד’ גברים, אין פוחתים מהם ואין מוסיפים עליהם. ואין מפטירים בו בנביא. והיכא דאפשר נכון להשתדל לעלות לספר תורה בראש חודש, ואם ר"ח ב’ ימים העלייה של יום שני דר"ח מעולה יותר מהיום הראשון. ומצוה להשתדל לעלות לספר תורה בר"ח, עליית רביעי, ובלבד שלא יגרום למחלוקת. (ילקו"י ד/ה עמ’ רצט)

טו. נכון לומר קודם הוצאת הספר תורה בראש חודש "בריך שמיה" במקום נוסח "יהי רצון" שבסידורים. ומכל מקום במקומות שנהגו לומר "יהי רצון", ואינם רוצים לשנות ממנהגם, ישארו במנהגם, ורק אם כל הקהל מסכימים יש להעדיף לומר "בריך שמיה", וכן יש להנהיג.(יבי"א ה/ח אות ד’)

טז. הכהן קורא שלושה פסוקים שהם וידבר, צו, ואמרת. ולוי חוזר וקורא ואמרת, וקורא את הכבש אחד, ועשירית האיפה. וישראל קורא עולת תמיד עד ובראשי חודשיכם, והרביעי קורא ובראשי חודשיכם עד הסוף. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ ש’)

יז. גם כשאין לוי בבית הכנסת, אין לשנות מן המנהג הפשוט שבקריאת הספר תורה, שבראש חודש בקריאה השניה מדלג לפסוק ואמרת להם. וכן יעשה הכהן שקורא במקום לוי. וכן עיקר להלכה, שהכהן עולה במקום לוי ומברך וקורא. (יבי"א ו/כה אות ד’)

יח. אחר קריאת התורה אומרים חצי קדיש, ומנהגינו על פי דעת האר"י ז"ל להחזיר את הספר תורה למקומו מיד אחר הקדיש, ואחר כך אומרים אשרי ובא לציון, ואין אומרים מזמור יענך ה’ ביום צרה ומזמור תפילה לדוד, ואומרים "בית יעקב" ושיר של יום, ועומדים להתפלל תפילת מוסף. ויש נוהגים להחזיר את הספר תורה אחר אמירת אשרי יושבי ביתך. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ שא)

יט. ראש חודש טבת שחל בימי החול, מוציאים ב’ ספרי תורה, וקוראים שלשה עולים בספר תורה הראשון בפרשת ראש חודש. ואין השלישי אומר קדיש. והעולה הרביעי קורא בספר תורה השני, בפרשת הנשיאים, לחובת קריאת היום, והרביעי אומר קדיש. ואם טעה והתחיל הראשון לקרוא בספר תורה השני, יסיים קריאתו בעניין חנוכה, והשלושה שאחריו יקראו בפרשת ראש חודש. ואם לאחר שבירך ברכת התורה פתח הספר ומצא של חנוכה, ועבר וגלל הספר תורה לקריאת ראש חודש, בדיעבד אינו חוזר לברך שנית, אלא א"כ דיבר בדברים שאינם מענין הקריאה. (שבת ה’ ילקו"י עמ’ שב-ג)