ראיתי את נפתלי שלי
כשתיאר פעם את גודל דבקותו של רבי נפתלי בשעת תפילתו, אמר רבינו: "ראיתי בעולם העליון שמתפלל אחד איזה תפילה, הרמתי כסות פניו וראיתי שזהו נפתלי שלי"...
כשתיאר פעם את גודל דבקותו של רבי
נפתלי בשעת תפילתו, אמר רבינו: "ראיתי
בעולם העליון שמתפלל אחד איזה תפילה,
הרמתי כסות פניו וראיתי שזהו נפתלי שלי"…
לרגל יום ההילולא של רבי נפתלי, יום י"ט באב, מבחירי תלמידי רבינו זי"ע
בין עשרות התלמידים הקדושים והטהורים, צדיקים יראים ושלמים שליבם בוער בתורה וחסידות, בולטת דמותו הנאצלת של רבי נפתלי, כאיש הגבוה מהם משכמו ומעלה, אחד משני אנשי סודו של רבינו, הוא וידיד נפשו בחיר התלמידים – הרב הקדוש רבי נתן. שניהם יחדיו עשו בהתקרבותם לרבינו זי”ע מה שלא עשו כל חבריהם, זכו אצל כבוד קדושתו לחיבה יתירה והשראה מיוחדת.
הולדתו
הרה"ק רבי נפתלי, נולד למשפחה חסידית מיוחסת מפוארת, צאצאי רבה של סקאהל אשר חי ונודע לתהילה עוד בטרם ראה עולם החסידות אור, מאז ילדותו ידע יגיעה בתורה ובתפילה, מטבעו היה קפדן ומיום עמדו על דעתו התחקה אחר שלמות. התעניין בדרכו של כל צדיק מצדיקי הדור וביקש לו מקום מושלם ביותר, דרך בעבודת השם שאין טובה ממנה, עד שבזכות זה הגיע לרבינו הקדוש.
התקרבותו לרבינו
קבוצה מהעיר נמירוב הייתה אצל רבינו רבי נחמן מברסלב זיע"א, ונפעמו ממנהגו השונה ממרבית הצדיקים שבדור, וסיפרו את אשר ראו אצל הרבי. הם סיפרו כי מצווה היא למתקרבים אליו להתוודות בפניו. היו שהתלהבו מכך והיו שצחקו, אך תנועה רבה ניכרה בנמירוב של הנוסעים לברסלב, הכל קראו איש באוזני חברו אודות הצדיק. גם אל רבי נפתלי הצעיר הגיעו השמועות אודות הרבי המשוחח רק מענייני עולם הבא. הוא התפעל מעוצמת האמת המשתקפת משיטתו, והחליט ללכת גם אל הצדיק. בחודש אלול תקס”ב, הגיע יחד עם בן עירו רבי נתן, בחיר תלמידי רבינו לעתיד, לבית רבינו. נפתלי הצעיר התרגש מהתנהגותו. רבינו גילה לו נסתרות, בין השאר מענייני הקץ. בד בבד, זכה רבי נפתלי בעצמו לנפלאות בעבודת השם, כפי שלא עלה מימיו, ועד מהרה זכה לקרבה יתירה מאת רבינו הקדוש. וכל זאת הודות למסירות נפשו וביטולו המושלם לכל דיבור אשר שמע מרבינו, לא זז ימין ושמאל מכל אשר הורה לו רבו.
בצל קורת רבינו
עוד במחצית שנת התקרבותו הראשונה אירע מעשה פלא עם רבי נפתלי: לפניו עמד אדם מן העולם העליון נורא מאוד ושאל אותו: מי רבך? ענה לו כי הוא תלמידו של רבי נחמן מברסלב. ביקש האיש להשמיע מתורתו, אז נזכר רבי נפתלי באותה תורה ששמע בסמוך מפי רבינו, בה ביאר את גודל כוחה של תפילה וזיקתה לצדיק שיעלה אותה למקומה הראוי, והחל חוזר על הקטע הראשון: "כי עיקר החיות מקבלין מהתפילה". נפעם האיש והתרגש מאוד למשמע הדברים הקדושים ומרוב התלהבותו התרומם ממקומו והתעלה מעלה מעלה, עד שנעלם. רבי נפתלי סיפר לרבינו את המחזה ברטט. רבינו הנהן בראשו ובלהט קודש אמר: “וכי סבורים אתם שגם שם בעולם העליון שומעים את תורתי כפי ששומעים כאן, למעלה נשמעים דברי אחרת, אחרת לגמרי”.
רבינו הוכיח את חיבתו אליו עד שקרא לו "חברי ואהובי" ואמר לו, על פי שורש נשמתו: “עיקר עניינך היא מצוות ציצית, ואף על פי שנפתלי – אותיות תפילין עם כל זאת עניינך ציצית”. מאז לקח רבי נפתלי את העניין לתשומת ליבו ונזהר מאוד באותה מצווה חשובה. תדיר היה אגד ציצית בכיסו, וכשפעם עלה על סולם וחוט אחד נקרע, לא זז ממקומו עד שהתקין חוט חדש בכנף טליתו.
תפילה בדבקות
היה זה בעת גזירת הגיוס ההמוני של צעירי ישראל. שלוחי הצאר, השלטון דאז, הופיעו פעם בביתו של רבי נפתלי כדי להיטפל לבחור אחד שאומץ על ידו. אביו של הצעיר, ששהה באותה עת בבית, נתן קולו בזעקה גדולה ולא חשש לרבי נפתלי העומד ומתפלל בקרן זווית, הוא צעק בכל כוחותיו לעזרה ולקולו נאספו כל אנשי העיר. וההמולה הרבה אכן חילצה את הבחור מציפורני שליחי הצאר. לאחר התפילה ישבו לאכול ואביו של הנער התנצל בפני רבי נפתלי על שהפריע לו וביקש ממנו למחול לו. נעץ בו רבי נפתלי עיניים תמוהות כאינו מבין ואינו יודע מה ולמה יתנצל בפניו…
אמר האב: צעקותיי לבטח הפריעו למר…
אילו צעקות? מלמל רבי נפתלי.
כזו הייתה תפילתו של רבי נפתלי – “התפשטות הגשמיות”.
בלהט ההתקרבות
לא בכדי זכה רבי נפתלי לכל המעלות הללו, התרפסותו לרבינו לא ידעה גבולות וכל מעייניו בו היו, שכן בו ראה את תיקונו ותכליתו – תכלית הכל. להוט היה בכל לב ונפש אחרי רבינו. לא אחת, הלך אליו ברגל מהעיר נמירוב, הליכה של מספר שעות, עד העיר ברסלב, מרוב השתוקקותו אליו. ולמרות שהיה בן עשירים העדיף את שכר ההליכה על פני העגלה הרתומה לסוסים, שכפי ששמע פעם ממישהו, נתן רבינו להבין כי הליכה רגלית אל הרבי בעלת חשיבות מרובה.
אף כשהיה מחוץ לבית רבינו, הגה בו רבות וראה אותו לנגד פניו תמיד. פעם התבטא: ‘ירא אני להרהר, כי כשאבוא אל רבינו יאמר לי: נפתלי למה הרהרת?…’ עובדה זו מלמדת הן על אמונתו המוחלטת בגדולת רבינו זי"ע והן על יחסו של רבינו אליו, שהעיר לו בכל פרט מנסתרות ליבו.
בשנת תק"ע, זכה שרבינו גילה לו ולרבי אהרן, רבה של ברסלב, את עשרת המזמורים של התיקון הכללי: טז, לב, מא, מב, נט, עז, צ, קה, קלז, קנ, ואמר להם: "…אני לוקח אתכם לעדות. ותדעו, שאלו היו"ד (עשרה) קפיטל תהלים מועילים מאוד מאוד… " ובפרט אם יבואו על ציונו ויאמרו העשרה מזמורים ויתנו פרוטה לצדקה…
מהציוויים וההבטחות שציווה והבטיח לתלמידיו הקדושים, ידוע שלרבי נפתלי נאמן ביתו ציווה "לומר תורה". כלומר, להרצות דברי תורה מחודשים לא לפני איש ולא לפני קהל, "אלא לפני מי?" – שאל את רבינו, והשיב לו רבינו: "יהיה מי שישמע…". ואכן, ראו את רבי נפתלי תכופות יושב לבדו בחדר בדבקות עילאית וזז מצד לצד, לוחש דברי תורה בהתלהבות… מלאכים, שרפים, לבטח באו לשמוע ולהאזין לו.
כשהתבטא על אודות מעלתו ומעלת חברו רבי נתן, אמר רבינו: "הם הינם בהחלט יהלומים". כשתיאר פעם את גודל דבקותו של רבי נפתלי בשעת תפילתו ורום ערך תחינתו, אמר רבינו: "ראיתי בעולם העליון שמתפלל אחד איזה תפילה וכו’ (ושיבח מאוד את התפילה), הרימותי כסות פניו וראיתי שזהו נפתלי שלי".
"וציווה לעשות כרוז"
מכתב ששלח רבי נפתלי לאחד מידידיו:
‘אחי ידידי ואוהבי מנוער, שמעתי אשר עבר עליך… והנה פנימיות לבבך ולבבי אשר יודעים ומרגישים נקודת האמונה הקדושה המושרשת בלבבנו מנעורינו, מהזכייה אשר זכינו בנעורנו להתקרב לאור האורות צח הצחצחים… הנני מבטיחו לטוב לחשוב מחשבות עמוקות להתגבר ולהתקרב לאורו ז"ל מחדש בעובדא ובמילולא, לילך ולבוא ולומר תהלים על ציונו הקדוש, ואולי יזכה לשפוך ליבו לפני השם יתברך אשר במקום הציון הקדוש, מקום הגון וראוי לזה…", וסיים: "דברי אוהבו תמיד, אשר מרוב אהבתו אשר מושרש בלבבי וידעתי בקבלה אמיתית אשר בסוף כל סוף ככלות בשרינו ושארינו והרוח תשוב אל האלוקים וכו’, אז נתוודע כולנו יחד במקום חיותנו ז"ל. על כן הנני מזרזו ומחזקו, עד שיפרח היום ונסו הצללים ילך ויבוא להציון הקדוש ויכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום בגשמי וברוחני כאוות נפשו".
ביום י"ט באב לאחר שזכה וזיכה רבים, החזיר את נשמתו הזכה לבוראה. זכרו הקדוש של הרה"ק רבי נפתלי תלמיד רבינו לא יסוף מזרענו וזרע זרענו עד עולם.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור