ראש ולא התחלה
תשכחו מהכל ואל תחשבו על כלום, גם לא על עצמכם, ותהיו ראש ולא התחלה. רק כך, אומר הרב שלום ארוש, צולחים את הימים הנפלאים האלה הכי טוב ומתוק שיש!
היום זה יקרה! זה היום בו נעשה את הצעדים הראשונים אל תוך השנה החדשה, נעבור כולנו כבני מרון בפני המלך. וליום הזה כולנו רוצים להגיע מוכנים, וכמה שיותר.
ואז נשאלת השאלה, מה עושים? מה בורא עולם רוצה מאיתנו? מה יהיה הכי טוב עבורנו לשנה טובה? צרכינו מרובים, על מה נבקש? על מה נתעקש? כיצד נסדר את היום על מנת להרוויח כמה שיותר בימים מרוממים אלה? אנה אנו באים?
בורא עולם, בהשגחתו הנפלאה והמרובה, זימן לי קטע לימוד נפלא מתוך דבריו של משגיח ישיבת לייקווד – הרב ווכטפויגל זצ"ל, שמגדיר את כל עבודת ראש השנה בצורה קולעת וחזקה, והמקפלת בתוכה אינסוף עומק מחשבה במחשֶבֶת עבודת הבורא. אני בטוח שמי שיזכור את הדברים האלה, ובעיקר ביום העצום הזה, יזכה לראש השנה נפלא ולשנה טובה ומתוקה. דבריו של המשגיח נכונים ומתאימים גם לזמנים נוספים בחיים.
ברוכים הבאים לארמון המלך
כותב הרב ווכטפויגל, שבראש השנה אנו נכנסים לתוך היכלו של המלך למשך יומיים רצופים, ועיקר עבודתנו היא לשכוח מעצמנו, לשכוח את העבר, את העתיד, ולעסוק רק בדבר אחד: להמליך את המלך, להלל ולשבח, לשיר ולזמר לו. משפט זה מקפל היבטים רבים, ניגע בחלק מהם:
מה זה אומר, להיכנס להיכל המלך? התשובה פשוטה הרבה יותר משחשבתם: פשוט, לקבל פרופורציה אמיתית על החיים! אדם כל כך עסוק בעצמו ובשגרת חייו, בבעיות השוטפות ובצורכי השעה, בצדדם הקטנוניים של החיים ובעול הדמיוני שהוא נוטל על עצמו, עד שהוא שוכח לגמרי מהתכלית האמיתית של העולם הזה ושל עצמו.
תחזירו את המלוכה למלך
הוא גם מנסה לשַווא להשליט סדר בחיים ולמשול ולשלוט במה שקורה אתו, אבל הכל רק הולך ומסתבך. הוא מחפש את הפתרון בדרך השכל וההבנה שלו ושואל תמיד, 'מה יחזיר לי את השליטה לידיים?' אולם התנהלות זו לכשעצמה רק מסבכת אותו יותר ויותר. אולם בורא עולם, ברחמיו המרובים, נותן לנו הזדמנות לצאת מהבוץ ואומר לנו: 'תמליכוני עליכם', תחזירו אלי את המלוכה ואני אסדר לכם את החיים על הצד הטוב ביותר.
עסקה טובה, נכון?
אבל מה עושה האדם? הוא נכנס לתפילות של ראש השנה עם כל הבעיות והקטנוניות שלו, ובמקום להמליך את המלך הוא מבקש על כל מיני דברים, במקום לנצל את הזדמנות הפז הזו לחנינה כללית ולפתיחת דף חדש, עבורו ועבור העולם, הוא מחפש להישאר באותו מקום של שינה רוחנית, ובמקום לקחת אוצרות הוא מלקט פרוטות כתרנגול המלקט באשפה.
מאמרים נוספים בנושא:
דווקא ביום שבו כל החיים וכל הדברים החשובים לנו, לפרטיהם ולפרטי פרטיהם, מונחים על כף המאזניים – דווקא ביום הזה זה הזמן להתעלם ולשכוח מכל הטרדות הללו, להשליך את הכול אחרי גֵוונו ולבחור בחיים האמתיים: להמליך את מלכו של עולם, להיכנס להיכל המלך, לטייל ולהשתעשע בחמדות הגנוזות בארמונו, להחזיר לעצמנו את הזהות האמתית שלנו כבני מלכים ואת המשמעות האמיתית של כל העולם הזה – עולם שבו צריכים לגלות את מלכות הבורא ותו לא. מעבר לכך הכל הבל הבלים.
אז זה ברור שהעבר אַיִן!
וכאשר ניגשים אנו ליום הקדוש מוטל עלינו לשכוח מהעבר ולשכוח מהעתיד, לשכוח מהצרות שלנו ומכל החושך שהיינו בו עד לרגע זה – כל זה לא משנה כלל וזה לא הזמן לשׁוּם דאגה לעתיד. עיקר עבודת היום הזה היא להתאסף יחד שבטי ישראל ברוב עם כראוי ליום הכתרת המלך, כמו שנאמר: "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל", וביחד לעמוד ולהריע, להלל ולשבח ,לפאר ולרומם למלכנו ואלוקינו בכל מיני נגינה ונעימה, פיוט ושירה, להתגעגע ולכסוף ולעמוד בתפילות משתפכות שיתגלה במהרה כבוד מלכותו יתברך, שכל בני העולם יכירו אותו וייראו מלפניו, שהרי כל התפילות שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה סובבות סביב ציר זה: "ויידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכול משלה…" צריכים פשוט להקשיב לתפילות, להיכנס לתוך המילים וללמוד מֵהֶן מהי עיקר עבודתנו.
תשכחו מהכל!
ביום זה שוכחים גם מהרוחניות האישית, כי לפעמים גם הרוחניות מהווה לדידנו רק כלי לשפר את מעמדנו ומצבנו בעולם החולף. אך כאשר ממליכים את המלך ומתחילים את השנה מתוך קבלת עול מלכות באהבה וברצון – אז גם הרוחניות היא שונה לגמרי, העבודה הרוחנית מקבלת את המשמעות האמיתית שלה כעבודת המלך!
לכן ביום ראש השנה לא משנה כמה הספקת ללמוד וכמה הספקת להתפלל על פרט כזה או אחר בחייך. הדבר שבאמת משנה הוא עד כמה הרגשתם שאתם בהיכל המלך, עד כמה ביטאתם את זה בכל מחשבותיכם, דיבוריכם ומעשיכם.
כמה חבל לרצות "להיפטר" מהתפילה של היום העצום הזה. לא פעם אני שומע אנשים שואלים, 'מתי סיימתם?… מה? כל כך מאוחר?' ומחפשים 'להריץ' את התפילה. זה בדיוק ההיפך ממהותו של היום הזה. למה לברוח מהיכל המלך? לאן יש למהר? מה כבר יש לעשות? ברגעים מיוחדים אלה כל אחד מאיתנו הופך לשותף מלא בהכרתו של המלך, לכן זה לא הזמן להאריך בלימוד וכל שכן בסעודה. זה זמן להאריך בתפילה, בשירות ובתשבחות וכמה שיותר, ואת השבח הזה אפשר להתחיל אפילו כבר עם ברכות השחר.
תתפללו על דבר אחד
"ובכן תן פחדך… ויידע כל פעול כי אתה פעלתו…" שימו לב על מה מבקשים – על התכלית של העולם! על התכלית של החיים! איך אפשר לקרוא את זה ולהמשיך הלאה? צריכים להיעצר במילים הללו ולחזור עליהן שוב ושוב ברגש מחודש ובתחנונים, בגעגועים ובציפייה של 'מתי כבר נזכה לכל זה…'
בראש השנה מתפללים אך ורק על גילוי כבוד מלכותו יתברך. גם התפילות בהן אנו מבקשים חיים אנו מבקשים למעשה חיים של ידיעת השם, של אמונה, של דבקות בבורא, של תורה ועול מלכות שמים, כי חיים בלי קבלת עול מלכות שמים אינם חיים. רק על זה מכוונים במילה 'חיים'. וגם כל התפילות על הגשמיות, הפרנסה והשפע, הרפואה וביטול הגזירות הרעות – כל מטרתן היא שעל ידי שבורא עולם ייטיב אִתָנו יתגלה כבוד מלכותו כמו שאומר רבי נחמן מברסלב: "ובאיזה עניין נתגלה מלכותו? כשמשפיע רב טוּב לישראל, אז מודים כל אחד ואחד כי 'מלכותו בכל משלה'".
ראש ולא התחלה
לכן נקראים הימים האלה ראש השנה ולא תחילת השנה או ראשית השנה, כי היחס שבין ראש השנה לשאר ימות השנה הוא לא רק כהתחלת רצף של ימים, אלא כיחס שבין הראש לאיברים. כל האיברים תלויים בראש והוא המשפיע והמזיז כל איבר והוא הקובע כל תהליך המתרחש בגופנו. וכאשר הראש טוב ובריא, כל הגוף נגרר אחרי הראש וכל איבר מתפקד כראוי. כלומר, שכל השנה טובה וכל החיים טובים. וכאשר הראש חולה חלילה, כל האיברים לוקים.
זו הסיבה שאנו עושים סימנים לשנה טובה ביום ראש השנה, לעורר את עצמנו שכל השנה כולה תלויה ביום זה. וברור ומובן מאליו שהמתיקות של השנה לא תלויה בכמות הדבש שנאכל, אלא בכמות המתיקות שתהיה לנו בהמלכת המלך, בכמות המתיקות שנרגיש בשירים ובתשבחות ובתפילות – זה מה שייתן לנו שנה טובה ומתוקה, שהרי המתיקות היחידה שיש בעולם היא לדעת את השם ולהתקרב אליו, וכל המתיקות המזויפת היא רק מרירות עמוקה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
חדוות השם היא מעוזכם
רק כך ניתן לקיים את דברי רבי נחמן מברסלב, שהזהיר מאוד לשמור את המחשבה ולהיות בשמחה בראש השנה. איך אפשר להיות בשמחה ביום הדין? איך אפשר לשמוח כאשר יודעים שביום זה נקבע אם תהיה זו שנה נוספת של בדידות ורווקות או שנה של מציאת הזיווג? אם תהיה זו שנה של המשך שקיעה בחובות או שנה של ברכה וישועה? אם תהיה זו שנה של סיבוכי בריאות או של רפואה וחיים?
אולם כל העצבות המשתקת את הבן אדם, וכן כל הפחדים והדאגות נובעים מכך שהוא כל כך 'תקוע' בעצמו וחי סביב ה'אני' שלו, לכן הוא גם מאוד מודאג מעצמו: 'אולי יהיה ככה, אולי יהיה אחרת…' – מודאג כל כך איך וכיצד יושיע וישפר את ה'אני' שלו. אבל המהות האמית של ראש השנה היא דווקא להשתחרר מה'אני', לצאת מעצמנו לחירות. ורק כאשר אדם חושב רק על המלך – 'אין כלום חוץ מהמלך, אין עוד מלבדו, הכל אחד, אין רע בעולם' – הוא יכול באמת לשמוח, להשאיר את העבר ואת העתיד מחוץ לתחום למשך יומיים. לא מעניין אותו כלום, כל רצונו הוא לגלות כבוד מלכותו יתברך. ואם ינהג כך ממילא יהיה בשמחה כל היום ויחשוב רק מחשבות טובות.
עוצרים ומתחברים!
דברים אלה נכונים לכל שלוש התפילות הקבועות בכל יום. כל תפילה היא המלכת הבורא בזעיר אנפין (בקטן). עוצרים את מרוץ החיים ומתחברים לתכלית החיים. לא חושבים על העבר, גם לא על העתיד. שני הזמנים הללו שייכים לרבדים הנמוכים של העולם הזה, להסתרות ולמניעות על התכלית העיקרית. חיים את ההווה וממליכים את המלך בתפילה, שהיא התכלית ועובדת הלב האמיתית. "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" – נבראנו כדי להלל ולשבח את בורא עולם, אולם היצר הרע מסית את האדם לבקש בקשות בתפילה רק כדי לשדוד ממנו את התפילה האמיתית – את השיר והשבח לבורא.
אז תרשמו לכם – כל מי שרוצה שנה טובה ומתוקה באמת, שיכין את עצמו בתפילות לכך שבשני ימי ראש השנה לא יחשוב על עצמו כלל, אלא רק השמחה העצומה נפלה בחלקו להיות בהיכל המלך, להמליך את בורא העולם, לדבר איתו, להודות לו ולשבח אותו!
עם ראש כזה בוודאי תתגלה מלכות השם בשלמות, וממילא תהיה לכל אחד בעזרת השם שנה מתוקה. כי כאשר מתגלה מלכות הבורא כולם זוכים לשפע ולהצלחה אמיתית, בכל התחומים!
אני מאחל לכל אחד ואחת מכם, ולכל בית ישראל, שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה לאלתר לחיים טובים ולשלום בספרם של צדיקים אמיתיים, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור