רוח חדשה

אמא, אימוש היקרה שלי,

אז מה, כבר עברו חלפו להן שלוש שנים? שלוש נים ארוכות מאז לכתך מאיתנו, מאז שהחזרת את נשמתך לבורא עולם. שלוש שנים בלי לראות אותך, בלי לשמוע או לדבר איתך. שלוש שנים בלעדייך ממש. מי היה מאמין? אני לא. אפילו לא בחלומות הכי מסויטים שלי (והיו לי המון…)

אבל את יודעת מה אימא, בעזרת השם יתברך החלטתי לבחור אחרת, במקום לראות את הקושי והחוסר, את המסכנות ובעיקר את הכוס הריקה, גם כאן בחרתי לעשות עבודה אישית ועצמית ולראות את הכוס המלאה.

ואתם בטח שאולים איך אפשר לראות את הכוס המלאה כשאדם יקר ואהוב איננו? נפטר מן העולם ולא ישוב עד תחיית המתים?

אז ברשותכם, אני רוצה לשתף אתכם בכמה עצות וטיפים מאוד מועילים שעשויים לעזור לכל מי שמתמודד עם הדבר הקשה זה שנקרא אובדן של אדם יקר. לי הם מאוד עזרו ועדיין עוזרים. אם זה יעזור ולו במעט לאי מי מהקוראים, אשרינו ומה טוב חלקנו:

1. מוות הוא גזרת הבורא יתברך – "השם נתן והשם לקח יהי שם השם מבורך מעתה ועד עולם". נרצה או לא, נפחד או ניכנס לאדישות, נצעק עד לב השמים ובחזרה, כולנו בסופו של דבר נמות ונעבור לעולם הבא. למה? כי כך גזרה חוכמתו יתברך. שהרי ידוע "בעל כורחך אתה נולד, בעל כורחך אתה חי ובעל כורחך אתה מת". הנשמה שלנו היא פיקדון זמני בתוך הגוף שהוקצתה לזמן מסוים בזה העולם, וכאשר אנחנו מתבקשים להתפקד בחזרה, הנשמה עולה מעלה וחוזרת לכור מחצבתה, שזוהי בעצם המיתה. הגוף מת והנשמה נשארת לעד ולנצח נצחים. ואין מה לעשות זו אקסיומה, חיים וגם מתים (ב"ה עד שיבוא משיח ותהיה תחיית המתים). אך עד לרגע המיוחל הזה, זה חלק מהתיקון שלנו בעולם הזה. העולם הבא הוא יסוד חשוב ומשמעותי ביהדות.

2. אפרופו תיקון, כולנו ללא יוצא מן הכלל עוברים ייסורים בזה העולם, גוף ונפש בלי סוף – ישנם כאלה שנפטרים אחרי מחלה ארוכה ואז נגאלים מייסוריהם, וגם על זה צריך לומר תודה ולהצדיק את הדין שהשם הוא רחמן, כן גם אם זה קשה וגם אם תאמר, 'רגע, הוא נפטר צעיר, נקטף בדמי ימיו' או 'איך בכלל אפשר לומר תודה כשמישהו נפטר?'. נכון אתם צודקים זה קשה מנשוא, אבל חשבונות שמים מה לנו בכלל? ולבורא הפתרונות. אם אדם נפטר ועזב את העולם הזה, זה אומר שהוא סיים את התיקון שלו בעולם הזה ועלה לעולם שכולו טוב.

מאמרים נוספים בנושא:

שיעורים מאלפים מהמקלדת

מכתב פרידה

רק לכבד

אבא, תשמור עליהם

דברים שלא חווים כל יום

הפרידה מאמא

הפרידה מאבא

ואולי הפרידה תהיה קלה?

החיים של בריאן

גם כי אלך בגיא צלמוות

מעבר לחיים

יש חיים לפני המוות

דברים שלא חווים כל יום

האומץ לבכות

להתמודד עם אובדן

הרב שלום ארוש סיפר פעם שהוא שהלך לנחם משפחה שביכו את הנפטר בעודו צעיר בגיל העשרים, וטרם זכה להתחתן ולהעמיד צאצאים. אמר הרב, בידוע שבגלגול הקודם הוא היה נשוי ובעל משפחה לתפארת עם צאצאים לרוב, לכן נישואים וילודה לא היו בכלל התיקון שלו, ולכן גם עזב את זה העולם מבלי להתחתן ולהשאיר צאצאים. הנה לנו דוגמא מצוינת לכך שלכאורה ניתן לראות פה קושי איום ונורא של אדם שנפטר בדמי ימיו בתאונת דרכים קשה, וכשהרב ניחם אותם ויישב את דעתם – הוקל להם.

3. חסדיו של בורא העולם – יש אומנם רגעי משבר וגעגוע ועם הזמן זה הולך ונהיה כמו בור, אולם במקום להתרפק על העבר ומה שהיה קשה מנשוא, אני בוחרת ומעדיפה מתוך תודעה ערה לראות את הכוס המלאה. ולמה הכוונה?

לפני כחודש אחייניתי חגגה בת מצווה באולם, חסרונה של אמי עליה השלום היה מורגש, ובפרט בטקס התכשיטים והחינה שבו נהוג להעניק מתנות לכלת השמחה. דמעות הציפו את עיניי, אבל בחרתי לא לראות את הריק והחסר אלא את היש והמלא. זה היה קשה, אבל אפשרי! אמרתי לעצמי, ברוך השם, כל הצאצאים שלה נמצאים פה והיא בוודאי שמחה בזה. גם רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זיע"א אומר, שכאשר יש אירוע משמח שיש בו הפרדה ושמירה על גדרי הצניעות הסבים והסבתות יורדים לשמוח בשמחה (עד 7 דורות אחורנית). כך שידעתי שנשמתה נמצאת איתנו גם אם אני לא רואה.

4. המוות הוא סופי – סופי זה מושג יחסי לעולם שבו אנו חיים. מדוע יחסי? משום שזה אומנם סופי לעולם הזה אבל התחלתי לעולם הבא. כך שהסוף פה הוא בעצם התחלה בעולם הנשמות, שהוא עולם הנצח.

בחסדיו של הבורא עלי, החלטתי לבחור במה שיעשה טוב לאמי ולי ולא לפשפש בעבר. מה יוכל להועיל לה ולשמח אותי. כמו גם, הבנתי שלמעשה הצאצאים והשארית של המנוחים יכולים לעשות עבורם המון ובכך גם להביא לתיקונם, וגם לעשות להם נחת רוח גדולה מאוד בשמים. עת לכל דבר, כולל לבכי. אך מעבר או חלילה ליפול לעצבות או מרה שחורה זה לא מועיל לאף אחד, בטח לא לנפטר. אדרבה, ההיפך הוא הנכון – זה רק מצער יותר את נשמת הנפטר. לעומת זאת, עשייה לעילוי נשמתם עוזרת להם מאוד, והפעולות הן פעולות יומיומיות פשוטות אבל עצומות לאין ערוך בעולם הבא, ואם היינו מבינים את גודל חשיבותן לא היינו מפסיקים לקיימן.

ניתן לעשות את כל הדברים שהם בבחינת עולם חסד יבנה: מצוות, חסדים ומעשית טובים. לקרוא את התיקון הכללי ופרקי תהילים, לעשות אזכרות לנפטרים מידי שנה ביום פטירתם שכוללת עליה לקברם, סעודת אזכרה או מזונות וברכת שהכל, העץ והאדמה, קריאת משניות, אדרא רבא אדרא זוטא שזה מאוד טוב לנשמה. להקדיש פעולות להפצה וזיכוי הרבים – שזו מעלה עצומה!

לא מזמן הרב שלום ארוש אמר "בפרויקט המיליון", בו הבטיח לרבי נחמן מברסלב, שנחלק מיליון עותקים של הספר הקדוש שהוא חיבר – ליקוטי מוהור"ן, כדי להחיש את הגאולה. וידוע שאם יהיה בכל בית את הספר, או לפחות ברוב הבתים, הגאולה מיד מגיעה. הספר ליקוטי מוהר"ן מסוגל גם לשמירה מפני מזיקים ועוד, אך העיקר שימצא בבית. חובה בכל בית. אז מה יותר טוב ומכובד לקנות את הספר הזה לחלק לעילוי נשמת הנפטר? כל אחד שמקבלו ומתעורר לתשובה מיד מזכה את הנפטר באופן אוטומטי. פעולה פשוטה שאי אפשר לאמוד בכסף!

כל פעולה טובה, כל חסד או צדקה יכולים להאיר את הנשמה של הנפטר, אפילו נר קטן…

עוד פעולה פשוטה שמדליקה אורות בעולמות העליונים היא – נר לעילוי נשמת הנפטר. זה מה בחרתי לעשות כל כיום לעילוי נשמת אמי. על ידי שאני מדליקה נר אני מרגישה קרובה ומחוברת אליה. רבי נחמן מברסלב אמר שמי שידליק את נר התמיד עבורו, בניו לא יצאו לתרבות רעה, אז ממלא בלי נדר אני מדליקה לרבי נחמן ולרבי יהודה זאב ליבוביץ זיע"א, אז הוספתי גם את אימא להדלקה הנכבדה.

חלק משיעורי התורה וההרצאות שאני מוסרת אני מקדישה לה, וכמו גם ערבי הפרשות חלה ועוד הרבה מצוות, כל זאת ועוד גורם לי להרגיש את אימא ממש הכי קרובה שיש. אז נכון שפיזית כבר 3 שנים לא התראינו, אבל בלב ובנשמה אני מרגישה אותה הכי קרוב שרק אפשר ונותנת לתחושה החיובית והמתוקה הזו למלא לי את חלל הלב, ולא לזיכרונות העבר שמבקשים להעציב והחליש. יש לנו בחירה במה להתמקד בחשיבה – בטוב או ברע.

כשאדם מחליט בליבו החלטה ומבקש לראות את הכוס המלאה, הדברים החיוביים וכמו גם את המעשים שמקרבים, אין ספק שגם משמים תהיה לו עזרה גדולה ולו בשל העובדה שהרצונות שלו טובים, בריאים ומחזקים.

5. ידוע שמדי שנה ביום האזכרה נשמת הנפטר עומדת לדין – נשאלת השאלה, כיצד אדם שנפטר ונמצא כבר למעלה עומד למשפט. הרי הוא נפטר ולא עושה מעשים שיכולים לדון אותו. ואם כך, על מה כן דנים ושופטים אותו? התשובה היא עלינו, על בני משפחתו והצאצאים שהשאיר אחריו, שבו נבדקים הם על מעשיהם, דיבורם והנהגותיהם. האם הם הולכים בדרך הישר או חלילה ההיפך. כלומר, מי שיכול לעזור ולהועיל לנפטר או חלילה לקלקל ולהרוס זה אנחנו, קרובי המשפחה. לכן תנו דעתכם על כך, שהרי כל אחד רוצה את הטוב ביותר עבור קרוביו גם לאלו שכבר אינם בחיים.

יהי רצון שנזכה לעשות נחת ליושב במרומים ולכל קרובינו החיים, ולהבדיל, שוכני עפר. 

המאמר מוקדש לעילוי נשמת אימי מורתי עליה השלום ברכה חתון בת שרה מנוחה עדן, ת.נ.צ.ב.ה