רופא מעולם אחר

אחרי ריקוד סוער במטבח עם
הנשמה שלה, הבוהן נשברה. הכאבים
בלתי נסבלים, והאבחונים מכל מיני
אנשים מבהילים עוד יותר. מה
עושים? פונים לרופא מעולם אחר.
 
 
לפני כמה שבועות, אחרי ריקוד של חצי שעה במטבח עם הנשמה שלי, האצבעות ברגל כאבו לי מאוד. ניסיתי להתעלם מהכאב הזה ביום-יומיים שאחרי, אבל הכאב רק התגבר, מה גם שכבר לא יכולתי לדרוך על הרגל הזו.
 
אחרי שבחנתי את העניין מקרוב וראיתי שכל כף הרגל נראית בסדר, שמתי לב שיש נפיחות מסוימת בבוהן. מה שהוביל את המחשבות שלי לשאלת השאלות: האם ללכת לרופא, או לא? אתם בטח חושבים, 'הלו רבקה, בטח שאת הולכת לרופא!…' אבל אחרי שקראתי כמה דברים של רבי  נחמן מברסלב על ענייני רפואה ורופאים, כמו 'שמח הוא האדם ששם מבטחו ורפואתו בבורא עולם', או דברים שנאמרו על ידי תלמידיו החשובים, ביניהם רבי  נתן מברסלב, 'הרבי אמר לנו תמיד להימנע מללכת לרופאים. הוא אמר שלא משנה מה קורה, קודם כל אנחנו צריכים להרים את העיניים לשמים ולסמוך רק על השם' וכן הלאה.
 
ולא מעט יקומו מיד ויטענו, 'בטח, הוא כתב את זה לפני הרבה שנים, לפני שגילו את האנטיביוטיקה והחיסונים וההרדמה…' וכל זה נכון. אבל כשאתם מתעסקים עם צדיקים כמו רבי נחמן מברסלב, אפילו פסיק מדבריהם לא חלף עבר זמנו. הכל כאן ועכשיו ונכון וקיים!
 
מאמרים נוספים בנושא:
עשרים שניות ואתם בריאים
כואב, מה זה אומר?
רפואה שלמה מהרופא הגדול
 
בחזרה לרגל שלי. החלטתי לא ללכת לרופא ולבקש את עזרתו של אלוקים, שירפא אותי. אלא שיום אחד אחת החברות שלי ממש הפחידה אותי, "אולי תבדקי את זה בכל זאת? לפעמים העצמות ברגליים יכולות להתפורר (!) אם לא מטפלים בהן…"
 
מה זה פחדתי, זה לא מילה. רצתי מיד לספריה ליד הבית וחיפשתי באינטרנט את כל האינפורמציה האפשרית על אצבעות שבורות, רגליים שבורות ומה לא. עברתי מאתר רפואי אחד למשנהו ובכולם מצאתי הכוונה עיקרית ומשותפת: אין מה לעשות במקרה כזה, חוץ מלנוח ולשים קרח כדי להוריד את הנפיחות. במקרים של שברים רציניים ברגליים, דבר שלא היה לי, יש צורך לקבע את הרגל למשך שישה שבועות.
 
באמת, לא היה לי שבר רציני, או נקע על פי הבחנה ראשונה, אז נרגעתי והבנתי שהתפילה על הרפואה שלי היא הטיפול הכי טוב.
 
כמה ימים לאחר מכן, בעלי קרע את הרצועה של הזרת בכף היד שלו, דבר שגרם לכאבים לא מעטים וקושי גדול לישר את האצבע. הוא הלך לרופא, והרופא המליץ לו ללכת לחדר מיון. לבית הוא חזר כשידו מקובעת בגבס. הוראות הרופא היו לא להרטיב את המקום במשך שישה שבועות. טוב, להתקלח אפשר לתמרן, אבל במקווה מה עושים?
 
אחרי שלושה ימים הוא לא עמד בזה והחליט שיהיה מה שיהיה, הוא חייב למצוא דרך אחרת לטפל באצבע הכואבת. הוא הוציא את הקיבוע, והפלא פלא – הוא הזדעזע ממה שראו עיניו: הרופא כנראה לחץ את הקיבוע חזק מדי והאצבע הייתה ממש נפוחה! אם היא הייתה נשארת כך שישה שבועות מי יודע מה היה עולה בגורלה, ואיזה נזק היה נגרם לה…
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
חושבים חיובי, חיים בריא
הרמב"ם ממליץ
פרי אחד, 101 סגולות
 
אפיזודת האצבעות (בוהן/זרת) והרופאים לימדה אותנו שיעור מאלף בחיים. בכל פעם שבעלי הסתכל על הזרת שלו הוא התחיל לדאוג, אבל עם הדאגה באה התפילה הפשוטה והמתוקה מהלב שלו לבורא עולם, שירפא את האצבע הכואבת. ותודה לא-ל, רואים תוצאות, האצבע מחלימה. אם היא הייתה בתוך הקיבוע מבלי שהוא יראה את המצב שלה הוא בכלל לא היה דואג. והנזק? אוי… כנראה, אצבע עקומה לכל שארית חייו…
 
בחזרה לרגל שלי. התפללתי במשך חודש. הכאב אומנם חלף אבל הנפיחות עדיין לא ירדה. חשבתי לעצמי שאולי אני פשוט צריכה לחיות עם בוהן נפוחה לעת עתה, וזהו. אחרי יומיים הרגשתי את הרגל שלי, וההרגשה הייתה נפלאה – בלי כאבים ועכשיו גם בלי נפיחות. כך מעצמה, נעלמה לה הנפיחות. בלי רופא, בלי רפואה ובלי כדורים וקיבועים ובלי שקיות קרח.
 
רופאים הם שליחים של בורא עולם, אבל הרופא הגדול מכולם – מי שהרפואה ממנו ומי שנותן את העצה הטובה בלב הרופאים – הוא אך ורק בורא עולם, הרופא מעולם אחר. זו הסיבה שאנחנו צריכים לשים כל מבטחנו רק בו ולתת לו את ההזדמנות לרפא אותו.