רחוק משלמות

הנקודה היא לא להיות צדיק שיודע
שהוא צדיק, אלא חוטא שיודע שהוא
חוטא. כי כשאתה יודע את זה, אתה
לא נשאר תקוע במקום חשוך ומפחיד,
רחוק מאוד מאוד משלמות.
 
 
לא מזמן הייתי בשיעור של הרב ארז משה דורון, בו הוא דיבר על כך שהשם מעדיף את החוטא שיודע שהוא חוטא, על פני הצדיק שיודע שהוא צדיק.
 
למה הוא התכוון?
 
לכל אחד מאיתנו, בכל יום, יש מעידות. לכל אחד מאיתנו, אפילו לצדיקים הגדולים, יש על מה לעשות תשובה בכל יום. לכן רבי נחמן מברסלב שם דגש על אנשים שמתבודדים בכל יום, 'סורקים' את 24 השעות האחרונות ומנסים 'לתפוס' את הדברים שהם שגו בהם, לעשות עליהם תשובה ולהשתפר בתחומים בהם הם 'מועדים לפורענות'.
 
התבודדות מעמיקה זו רחוקה מאוד מלהיות משהו קל. בספרו, בשדי יער, הרב שלום ארוש מסביר שלפעמים, בפעמים הראשונות שאתה מנסה לזכור את חטאיך אתה נאטם ממש. זה קורה בגלל שהיצר הרע הופך את פעולת ההודאה באמת שלנו למשהו קשה, וכמובן, שיש לנו עבודה רבה לפנינו.
 
גיליתי את זה בעצמי: לפעמים, אני מנסה לזכור שוב ושוב את המעידות שלי, את הברכות ששכחתי לברך, את לשון הרע שחמק לו מהפה, הפעמים בהן גיליתי אכזריות, את הבגדים שלא כיבסתי/גיהצתי 100% – והמוח שלי נאטם לחלוטין.
 
היי, רק רגע! מה קורה כאן? אני יודעת שאמרתי משהו מטופש כשדיברתי אם Xאתמול. אז למה אני לא זוכרת עכשיו את הפרטים ועושה על זה תשובה?
 
זה לא משהו שקורה מספר ימים, או אפילו מספר שבועות, זה דבר שקורה במשך שבועות. אבל לא התייאשתי, כי, לאט לאט, אני מתחילה להיזכר בעוד דברים שאני עושה לא נכון. ולא רק, השם נותן לי חוש רגישות גדול יותר, כך שאני מבינה באמצע משהו, או מיד אחרי, שממש הרגע מעדתי, ואני מנסה לעשות על זה תשובה בו במקום.
 
יש לי הרבה עבודה לעשות. אני עושה כמיטב יכולתי להיות חוטאת שיודעת שהיא חוטאת – וזה מעניק לי ענווה והכנעה. כשאתה יודע שאתה חוטא, אתה יודע על מה אתה צריך לעבוד, את מה אתה צריך לתקן, גם אם אתה לא כל כך מוכן להודות בזה.
 
אבל כשאתה צדיק שיודע שהוא צדיק, אתה מושלם. הגעת. אתה עושה את הכל ה-כ-י טוב, ובעצם, לא נשאר לך עוד מה לעשות.
 
אחד הדברים שממש מוציא אותי מדעתי הוא כשאני מדברת עם אנשים 'מושלמים' שמאמינים שהם באמת, אבל ממש באמת, בסדר גמור, וכרגע גם אין להם מה לתקן. טוב, הם מודים שהם מדברים קצת לשון הרע – וזה אחד הדברים שאפילו לצדיקים קשה להתמודד איתו, אבל באופן כללי, הם די ב-ס-ד-ר, תודה רבה.
 
הם מגוללים בפניך כמו סליל של סרט את כל המצוות המדהימות שהם עושים, והם צודקים, כי באמת כל מצווה בהחלט מדהימה ונפלאה, אלא שקיום מצוות רבות לא עושות מישהו צדיק. למעשה, המפתח להיות צדיק אמיתי הוא כאשר אדם מבין כמה הוא קטן, וכמה הוא רחוק מלהיות מושלם.
 
צדיק אמיתי לעולם לא יחלום לתאר את עצמו כמי שעושה את הדברים "ד-י ב-ס-ד-ר". דברו עם צדיק אמיתי והוא מיד יודה בדברים איתם הוא נאבק ומתמודד. הוא לא יבזבז שעה וחצי של הלל ושבח על עצמו, על המידות הנעלות שלו, אלא בדיוק ההיפך.
 
באחד משיעוריו, הרב שלום ארוש מסביר שאנשים שהם כבר 'דתיים', לפחות מבחינה חיצונית, אבל לא מעריכים את העובדה שהם עדיין חוטאים, ושהם עדיין צריכים לעשות תשובה, כי יש להם על מה, נמצאים בחשיכה הכי חשוכה שיכולה להיות.
 
הם כל כך משוכנעים בצדיקותם שאף פעם לא עולה בדעתם שאולי, אבל אולי, הם לא מושלמים כמו שהם חושבים, ושיש להם עוד ערימה של דברים שצריך לבחון, לבדוק ולשנות.
 
פגשתי הרבה אנשים שפשוט תקועים בחשיכה שלהם, אנשים שכלפי חוץ נראים שומרי מצוות, כאלה שאתה חושב שיש להם מחסנים עמוסים במצוות שבעזרתן הם מפתחים מידות נעלות, כמו ענווה ורצון אדיר, לעשות את מה שהשם רוצה.
 
"אני כבר עושה את מה שהוא (בורא עולם) רוצה!" שמעתי לא פעם. "אני אוכלת כשר, אני מכסה את השיער ואני שומרת שבת".
 
אבל יש הרבה מעבר לזה! הרבה מאוד! כדי להיות יהודי כנה ו'טוב'.
 
הנקודה היא לא להיות מושלם. הנקודה היא להיות הגון, כי הגינות מובילה לענווה, וענווה מובילה לקשר אמיתי עם השם. הנקודה היא לא להיות צדיק שיודע שהוא צדיק, אלא חוטא שיודע שהוא חוטא, כי חוטאים יכולים לעשות תשובה, לצמוח ברוחניות ולהשתנות.
 
אם אתה לא מודה באמת הכל כך אמיתית – שאתה מועד, שאתה טועה, שאתה נופל – לעולם לא תצליח לשפר את עצמך. ואז, תהיה תקוע במקום חשוך מאוד. כלפי חוץ יכול להיות שתראה כאחד הקנאים הגדולים שישנם, אבל בתוכך אתה האדם הכי רחוק מהשם.