רחמנות

 

רוב קילקולי הדורות הוא על ידי הרחמנות מצד הסטרא אחרא. שהסטרא אחרא מתלבשת באיזה אנשים רעים, והם מתאספים ומשתדלים בתקנת ההמון ועושים עצמם כמרחמים עליהם ומשתדלים בטובתם.

 

ובאמת כל טובתם של רשעים רעה הוא אצל הצדיקים, כי רחמי רשעים אכזריים, ומזה היה חטא העגל. בפרט הקלקלות המצויות עכשיו בדורותינו אלה, בעוונותינו הרבים, על ידי רשעי ישראל החותרים להכניס זרה בבית ה’ לפרש התורה על פי חוכמות חיצוניות שלהם. ורוצים לפתות ולהסית ולהכריח את ישראל שילכו חס ושלום בדרכיהם המרים והזרים כנראה בחוש, אשר רוב הנמשכים אחריהם הם פורקי עול לגמרי.

 

ואף על פי כן מחציפים פניהם ומלבישים כל רישעתם ברחמנות. כאילו יש להם רחמנות על נערי בני ישראל ורוצים להדריכם בדרך ישרה על פי פירושי התורה שלהם, לשאול ואבדון וכו’ ר"ל. ואומרים שכל כוונתם לטובת ישראל שיש להם רחמנות עליהם וכו’. וכל זה נמשך ממה שהסיטרא אחרא יונקת מן הרחמנות. ועל ידי זה מתגברת תאוות ניאוף ומתקלקלת התפילה, חס ושלום, שאין יכולים להתפלל בבחינת רחמים ותחנונים. ועיקר התיקון לכל זה הוא על ידי צדיקי האמת.

 

ועוד מעניין הרחמנות של הסיטרא אחרא, שעל ידי זה מביאים את האדם לטירחות וטירדות גדולות בשביל הפרנסה, ומאומה לא ישא בעמלו.

 

 

 

כל כך קשור ודבוק היה רבי שמואל אייזיק זצ"ל ברבנו, שפעם בנוסעו עם חבריו לרבנו לברסלב, כשהגיעה העגלה לעיר, לא יכול היה יותר להבליג ולהתמהמה עד שיסתדר העגלון עם עגלתו להגיע לבית רבנו ממש, וקפץ מהעגלה תיכף בכניסתו לעיר ורץ רגלי לבית רבנו.

 

מרוב ריצתו המהירה כשנכנס לבית רבנו נפל מתעלף לרגלי רבנו, שישב אז ודיבר לפני אנשי שלומנו דברי תורה. והנה באותו עת היתה מריבה בממשלת הצאר בין שני אחים שלחמו ביניהם על ירושת הכתר. אחד מהאחים היה קנאי דתי ואחד חופשי, והיתה סכנה ליהדות אם יעלה החופשי לשילטון.

 

אמר רבנו לאנשי שלומנו: "גם בשולי בגדיו של רבי שמואל אייזיק שואלים בשמים מי יהיה מלך" – כאומר, כל כך נשגבה מעלתו של רבי שמואל אייזיק, עד שגם בשולי בגדיו תלויה ההכרעה מי יהיה נעשה למלך.

 

הסוף היה, ששני האחים רבו ביניהם במשך שבע עשרה שנים, עד שמת האח החופשי ואז עלה הצאר הקנאי לשלטון.

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.