רחמנות ומנהיגות – פרשת שמות
פרשת שמות - כל הגלויות נכללות במצרים ולכן הגלויות מתחילות מבבל ואחר כך פרס ומדי, יוון ורומי, ואילו גלות מצרים אינה נחשבת לאחת מארבעת הגלויות מכיון שגלות מצרים היא שורש להן...
פרשת שמות
כל הגלויות נכללות במצרים ולכן הגלויות מתחילות מבבל ואחר כך פרס ומדי, יוון ורומי, ואילו גלות מצרים אינה נחשבת לאחת מארבעת הגלויות מכיון שגלות מצרים היא שורש להן.
מצרים מלשון מיצרים.
לכל אדם יש את המיצרים שהוא צריך לעבור. הקב"ה ברא את הבריאה באופן כזה, שאדם צריך לעבור מיצרים ואחר כך לצאת מהם, וזאת כל עבודתנו בעולם הזה -, להיזהר לא ליפול למיצרים ולהינצל מהם כשאנו נופלים אליהם.
ואכן, היציאה מן המיצרים היא על ידי הצדיק, כפי שהיה במצרים שמשה גאל את ישראל. לכן כל אדם צריך לראות איך הוא מקושר לצדיק ומאמין בו ועל ידי זה יהיה נעשה לכל אחד נסים, בבחינת: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
לכן, כשנתגבר באמונה בצדיק נזכה לגאולה השלימה, כי עיקר הגאולה תלוי באמונה בצדיק אשר בידו הכוח לגאול אותנו ממצרים, כמו שכתוב: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
והנה, משה רבנו ע"ה התנגד לגאול את ישראל, כפי שכותב רבינו הקדוש בתורה יח: וזהו שמשה רבנו הקטין את עצמו מלילך למצרים ולהיות מנהיג ואמר: "מי אנוכי כי אלך אל פרעה", כי הצדיק הוא ענו ואינו רוצה בהנהגת העולם ובפרט כאשר יש בעולם הסתרה שבאה מעבודה זרה ומחרון אף, ואף על פי כן אחר כך מתגברת אצלם הרחמנות ומסכימים להנהיג את העולם ברחמנות.
מכאן נובע מה שכתוב בתורה ב' (חלק ב), שדיבורו של משה רבנו אמת, שאומר: "לא איש דברים אנוכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך" וכו' "שלח נא ביד תשלח" – כאומר: כל אדם מישראל יותר טוב ממני לגאול את ישראל, אך מיד – "ויחר אף ה' במשה" – הקב"ה אומר למשה: אתה מעורר חרון אף בזה שאתה לא מקבל את המנהיגות, ומפר את הכעס והחרון אף ברחמנות שתסכים להנהיג את העולם, כי אם תסכים להנהיג את העולם יתבטל החרון אף על ידי הרחמנות שלך. לכן – "ויחר אף ה' במשה" – שלא ממתיק את החרון אף.
וזהו שכתב שם (בתורה ב), שיש ארבעה חלקי הדיבור: דיבור של צדקה, דיבור של תשובה, דיבור של עשירים הקרובים למלכות, ודיבור של מלכות. משה אומר להקב"ה: אין לי אף אחד מארבעה חלקי הדיבור.
זהו דיבור של אמת, כי משה מדבר מתוך ענוה אמיתית ואומר לקב"ה שאין לו דיבור של צדקה שיכול לעשות חסד אמיתי בדיבורו, ואין לו דיבור של תשובה שיכול להחזיר את העם בתשובה, וגם לא דיבור של עשירים הקרובים למלכות שיוכל לשכנע את פרעה להוציא את העם ממצרים, וכמו כן אין לו דיבור של מלכות שיוכל להנהיג את העם. אך באמת, מתגלה אחר כך שכן יש לו את כל הדיבורים הנ"ל, ורק מגודל ענוותנותו מרגיש באמת שאין לו את כל ארבעת חלקי הדיבור הנ"ל. ואומנם ברחמנותו של הצדיק, שרואה שאדרבא מתגבר החרון אף בעולם, כמו שכתוב: "ויחר אף ה' במשה", אזי מתגבר אצלו הרחמנות ומנהיג את העם.
נמצא, שהצדיק ברחמנותו מוציא אותנו מן המיצרים ומרחם עלינו להנהיגנו, כי הוא מצידו, מכיון שיש חרון אף בעולם, לא היה רוצה להנהיג כנ"ל. לכן, כשהצדיק האמיתי מנהיג את העולם ברחמנות אמיתית ומתוך ענוותנותו, וענוה היא אחד מ -ג' שורשי האילן שגופו אמת, כמובא בסיפורי מעשיות, ועל ידי זה זוכה הצדיק לדיבור של אמת – שאינו יכול להנהיג.
נמצא, שהצדיק מנהיג אותנו במסירות נפש, כי מצד עצמו לא היה רוצה להנהיג, כמו שאמר משה: "שלח נא ביד תשלח", שכל אחד יותר טוב להנהיג את ישראל ממני, ואף על פי כן כשרואה שמתגבר החרון אף וצריך להמתיק את הכעס ברחמנות, אזי הצדיק ממתיק את החרון אף עם רחמנותו שמרחם על העולם ומקבל את ההנהגה.
וכשהצדיק מקבל את ההנהגה, אזי אנחנו זוכים לצאת מן המיצרים שלנו על ידי כוח הצדיק האמת, שעל ידו יוצא כל אחד ואחד מגלותו הפרטית וכל ישראל מן הגלות הכללית.
לכן צריכים להתפלל לקב"ה שהצדיק האמת יקח את ההנהגה וינהיג את כל העולם וכך נצא מן הגלות במהרה בימינו, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור