רפואות

 

כמו שכל הרפואות הם בסמים מרים, כן רפואות הנפש שצריכים לקבל על ידי מרירות, כלומר המניעות שצריך לשבר, והייסורים שצריכים לסבול קודם שזוכים לרפואות הנפש באמת. וכמו שבחולי הגוף, לפעמים החולשה גוברת כל כך עד שאין יכולת ביד החולה לסבול מרירות הרפואות, ואז הרופאים מושכים ידיהם מן החולה ומייאשים אותו. כך הוא לגבי השעוונות שהם חולי הנפש גוברים מאוד, אזי אין יכול לסבול מרירות הרפואות ואז הוא כמעט מאבד תקווה, חלילה.

 

אבל השם יתברך מלא רחמים וכשרואה באדם שחפץ לשוב אליו, אבל אין בו כוח לסבול מרירות הרפואות שצריך לפי רוב עוונותיו העצומים, אזי הוא יתברך מרחם עליו ומשליך כל חטאותיו אחר כתפיו, כדי שלא יצטרך לסבול מרירות הרבה בשביל רפואתו, רק כפי יכולתו.

 

ומזה יבין כל אחד ואחד בעצמו, מי שרוצה לחוס על חייו וחפץ לשוב אל השם יתברך, ואזי על פי רוב כשמתחיל להכנס מעט בדרכי הכשרים ולהתקרב אל השם יתברך, אזי באים עליו מניעות וייסורים רבים מכמה צדדים, כל אחד כפי עניינו. ונדמה לו לפעמים, שאי אפשר לסבול מרירות וייסורים ומניעות כאלה, ויש שנפלו מחמת זה וחזרו ונתרחקו, ר"ל. אבל החפץ באמת צריך שידע ויאמין שכל המרירות והייסורים והמניעות הבאים עליו, הכל בחסד גדול. כי לפי עוונותיו הרבים היה צריך לסבול מרירות הרבה יותר בשביל רפואתו, שלא היה בכוחו בשום אופן לסבול והיה מאבד תקוותו, חלילה. אבל הקב"ה מרחם עליו ואינו שולח לו מרירות ויסורים, כי אם לפי יכולתו. וזאת המרירות והייסורים שיש לו, בודאי צריך לסבול ובודאי יש בכוחו לסבול אותם. כי השם יתברך אינו שולח על שום אדם מרירות ומניעות שאי אפשר לסובלם ולשברם למרות שלפי מעשיו היה מגיע לו כך.

 

 

 

רבנו שלח את רבי שמואל טעפליקער לשכור חנויות בעיירה מז’בוז’ אחר ראש השנה של שנת תקס"ז. ואז היה זה זמן המכרז על החנויות, כי הם היו שייכים לפריץ, שהיה משכירם פעם בשלוש שנים. חנויות אלה היו מוחזקות בשכירות לנכדי הבעל שם טוב במשך שנים רבות, ועל כן לא קפצו עליהם קונים, ולא העלה אף אחד את מחיר השכירות. בהיות אז רבי שמואל במז’בוז’, שכר את החנויות במחיר גדול יותר, כציווי רבנו, והלך אז לבוש בבגדי משי כחשובי הרבנים.

 

כשראה אותו הרב הקדוש, רבי ברוך ממז’בוז’, דוד רבנו, איך שהוא לבוש בבגדי משי, הקפיד עליו מאוד וקילל אותו, שיסבול שנה אחת בחולי הקדחת. כשחזר רבי שמואל מנסיעתו, סיפר לרבנו מה שקרה לו.

 

אמר לו רבנו: "עם בגד כזה התראית לפני דודי רבי ברוך?". אחר כך הרגיעו רבנו ואמר לו, שדודו הרב הקדוש רבי ברוך, החליף לו עונש מיתה שהיה מגיע לו, בחולי הקדחת שקילל אותו.