שהיית התבשיל על הכירה מערב שבת, דיני הטמנה ועוד

 

א.  תבשיל המונח על הפלאטה, ונצטמק, אסור לתת לתוכו מים רותחים בשבת, אלא יסיר הקדרה מעל הפלאטה, ויניח קדרה ישנה ריקנית על פי הכירה, ואז ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה על גבי הקדירה הריקנית, ויזהר שהתבשיל יהיה רותח. ואף העדות שנהגו בחו"ל להקל בהוספת מים רותחים לתבשיל, בארץ ישראל טוב שיחמירו בזה. אבל אין לתת קדרה חדשה כדי להפסיק באין האש לקדרה שהתבשיל בתוכה, שהרי מלבנה באור. ובקדרות שלנו שנגמרה מלאכתם בתנור של יוצרים, מותר גם בקדרה חדשה. ובדיעבד אם עבר ויצק מים חמים אל תוך התבשיל שנצטמק, אין לאסור משום כך לאכול את התבשיל בשבת. שכל דבר השנוי במחלוקת אם יש בו משום בישול או לא, אם עבר ועשה אותו, מותר להינות ממנו בשבת. ומכל מקום אם עירה את התבשיל לתוך כלי שני, ואינו מחזירו על הפלאטה, מותר לערות עליו מים חמים. ומנהג אשכנזים נוהגים להקל לערות מים חמים שלא נצטננו לגמרי, לתבשיל שנצטמק לאחר שהורד מעל האש.

ב. אסור לערות בשבת מים רותחים לתבשיל שבכלי ראשון שהיד סולדת בו, אף לאחר שהעבירוהו מעל האש. אך אם שופך מים מרובים מאוד, ובבת אחת, לתוך כלי ראשון שהעבירוהו מעל האש, מותר. שאין הצוננים מתבשלים בתוך הרותחים אלא מפשירים את הרותחים.

 

 

ג. פירות שנאכלים כמו שהם חיים מותר ליתנם מערב שבת סביב לקדרה, אף על פי שאי אפשר שיצלו קודם חשיכה. ומיהו צריך להזיהר שלא יחזיר הכיסוי אם נתגלה משחשיכה, ושלא להוסיף עליו כיסוי עד שיצלו, מפני שממהר לגמור בישולם בשבת.

ד. אין טומנים בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, ואפילו אם התבשיל נתבשל כל צורכו, ואף אם היה בדעתו מתחילה להטמין, גזרה שמא ירתיח את התבשיל שהוא צונן, כדי להטמינו אחר שנתחמם. ולכן אין להקל בזה אפילו בתבשיל שנתבשל כל צורכו. ולכן אין לכסות בשבת את הקדרה בשמיכות או בבגדים, או בצמר, אם כיסוי יורד לדפנות הקדרה. וכן אין לכסות בשבת את הקדרה המונחת על הפלאטה, או על אש מכוסה בפח או אזבסט. ואף על ידי גוי אסור להטמין. אבל בספק חשכה שהוא בין השמשות, טומנים בדבר שאינו מוסיף הבל. ובדבר שמוסיף הבל, כגון פסולת של זיתים ושומשומין, או מלח סיד וחול, אין טומנים אפילו מערב שבת. ואם עבר והטמין בערב שבת בדבר המוסיף הבל, יסיר את הכיסוי קודם כניסת השבת.

ה. מותר לתת שמיכה או בגדים בשבת על גבי הקדרה, אם אין השמיכה יורדת לדפנות הקדירה, אלא מונחת על גבי הקדרה מלמעלה. שאין די הטמנה אלא כשהשמיכה נוגעת בדפנות הקדרה.

ו. אף על פי שאין טומנים בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, אם טמן בו מבעוד יום, ונתגלה בשבת, מותר לחזור לכסותו. וכן מותר לגלותו כדי להוציא ממנו מאכל, ולחזור ולכסותו. וכן אם רצה להוסיף עליו עוד שמיכות ובגדים בשבת, או להחליפם, מותר. והוא שנתבשל כל צורכו. אבל אם לא נתבשל כל צורכו, אסור להוסיף על הכיסוי, שעל ידי כך ממהר את הבישול, דהיינו כשהקדרה מונחת על האש או על הפלאטה.

ז. קדרת חמין המונחת על פלאטה חשמלית בשבת, או על גז דלוק שיש טס מתכת מפסיק בין הקדרה לאש, מותר לכסות את הקדירה מערב שבת בבגדים, אף אם הבגדים יורדים לשולי הקדרה, שגם בזה אין איסור להטמין מערב שבת בדבר שלא מוסיף הבל. והמחמיר תבוא עליו ברכת הטוב. אבל תבשיל המונח על גבי כירה או פתילה בוערת, נכון לחוש להניח כלי רחב על הקדרה, ועליו יניח את הבגדים, כדי שלא יכסו הבגדים את צידי הקדרה. ומכל מקום המנהג להקל בזה, ויש להם על מה שיסמוכו. וטוב להחמיר בזה שהבגדים לא יכסו את צידי הקדרה.

ח. מותר לתת קופסת שימורים שיש בתוכה בשר מבושל וכו’, בתוך מים חמים שבכלי שני, ואין בזה איסור הטמנה, שאין הטמנה במאכלים. וכן חתיכת בשר או עוף מבושל כל צורכו, מותר להניח בשבת בתוך תבשיל רותח כדי לחממו, ובלבד שהקדרה לא תהיה על האש או הפלאטה. וכן מותר לתת בקבוק חלב, לצורך תינוק, בתוך כלי שיש בו מים חמים (כלי שני) כדי לחממו. ואפילו אם הבקבוק כולו מכוסה במים, מותר. ואין לחוש בזה לאיסור הטמנה. אבל אין לחמם את החלב בכלי ראשון, אפילו אם אין החלב על האש, אף אם החלב הוא כבר מבושל מבעוד יום, שיש בישול אחר בישול בדבר לח. וממילא אם נותן חלב מבושל מערב שבת לתוך כלי ראשון, או מניחו על הפלאטה, או אש מכוסה, ועומד לידו להשגיח שהחלב לא יגיע לחום שהיד סולדת בו, יש להקל, בפרט אם הדבר נעשה לצורך תינוק.

ט. אם הטמין תבשיל בדבר המוסיף הבל מערב שבת, התבשיל אסור לאוכלו בשבת אפילו בדיעבד, ודוקא אם הטמין תבשיל צונן שנתחמם על ידי ההטמנה, או שהטמין תבשיל חם ועל ידי ההטמנה נצטמק ויפה לו, אבל בעודו בחמימותו כשעה הראשונה מותר, כיון שלא הרוויח ממעשיו, ואם הטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל, כיון שההטמנה רק שמרה על חום התבשיל, בדיעבד התבשיל מותר באכילה בשבת.

י. מותר לערות בשבת מים רותחים מכלי ראשון, אפילו מכלי ראשון הנמצא על הפלאטה, לתוך קנקן העשוי להעמיד בתוכו חום מים במשך מעת לעת, כלי הנקרא טרמוס, ולכסותו בפקק שעליו, ואין לחוש בזה משום איסור הטמנה. וכן מותר לתת בשבת תבשיל חם אפילו אם היד סולדת בו, לתוך מתקן "קל חם" הנועד לשמירת החום, ולסוגרו, ואין בזה איסור הטמנה. ואף אם התבשיל לא נתבשל כל צורכו, מותר להניחו בתוך המתקן הנ"ל. וכן מותר להניח בשבת משקאות קרים בתוך מתקן הנועד לשמור על קור המשקאות.

יא. תבשיל שהועבר לקדרה אחרת, אפילו שהוא עדיין חם, מותר להטמינו בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל, כגון שמיכות ובגדים וכו’. וכן מותר לכסות בבגדים או בשמיכות צמר קדרה שיש בתוכה תבשיל צונן, או תבשיל שאינו חם חום שהיד סולדת בו, אפילו אם מתכוין להפיג צינתו. ובדבר המוסיף הבל, אין להטמין גם דבר צונן, ואפילו מבעוד יום.

יב. מצווה להטמין לשבת, בדרך המותרת, כדי שיאכל חמין בשבת, כי זהו מכבוד ועונג שבת.

 

 

יג. מצווה לרחוץ כל גופו ולחוף את ראשו בערב שבת במים חמים לכבוד שבת. ואם אינו יכול להתרחץ כל גופו, יתרחץ לכל הפחות פניו וידיו במים חמים. וגם מי שתורתו אומנותו יבטל מלימודו כדי להתרחץ לכבוד שבת. ואם אפשר נכון לטבול במקווה בערב שבת. וגם נשים צריכות לרחוץ לכבוד שבת. ויש להיזהר שלא לרחוץ סמוך כל כך לחשיכה, שלא יבואו לידי חשש חילול שבת. ונכון יותר להתרחץ ביום שישי, שאז ניכר שהוא מתרחץ לכבוד שבת, ואם אי אפשר להתרחץ ביום ו’, ירחוץ בליל שישי, ואם אינו יכול, יתרחץ ביום חמישי, כי כל מה שהוא קרוב לשבת, ניכר שהוא לכבוד שבת. ומצווה להתרחץ גם בערב יום טוב, כמו בערב שבת.

יד. אם היו שערות ראשו גדולות, מצווה לגלחן בערב שבת לכבוד שבת. ואם אי אפשר לו להסתפר ביום שישי, יסתפר ביום חמישי. וכשחל ראש חודש ביום שישי מותר להסתפר לכבוד שבת, ויש הונהגים לחוש לצוואת רבי יהודה החסיד, שאסר להסתפר בראש חודש, ואין זה המנהג. ואם היו הציפורניים גדולות, מצווה ליטלן לכבוד שבת. ומותר להסתפר ולגזור את הציפורניים ביום חמישי, אף שהשערות והציפורניים חוזרות לצמוח בשבת. ואסור לזרוק את הציפורניים לארץ, אלא אם כן הוא בבית הכנסת או בבית המדרש, במקום שבו אין הנשים מצויות.

טו. כשיהיה סמוך לחשיכה ישאל לאנשי ביתו בלשון רכה, עשרתם, ערבתם, הפרשתם חלה? ובמקומות שאין רגילים להניח עירובי חצרות ועירובי תחומין, אין צריך שיאמר להם ערבתם. וכן במקומות שרגילים לקנות ממקומות שכבר מפרישים שם תרומות ומעשרות, אין צריך לשאול עשרתם. אך צריך שיאמר להם הדליקו את הנר, ולהזהירם סמוך לחשיכה שיפסיקו מלעשות מלאכה.

טז. מנהג נכון הוא להכריז סמוך לחשיכה על כניסת שבת. ועל ראשי הקהל לדאוג לכך שתהיה הכרזה סמוך לכניסת השבת.

 

 

יז. ספק חשיכה, שהוא בין השמשות, מאחרי שקיעת השמש עד כרבע שעה אחר השקיעה, אין מעשרים את הודאי, וכל שכן בשבת עצמה שאין מעשרים את הדמאי, מפני שנראה כמתקן. ובשעת הדוחק כשהיה טרוד בערב שבת מותר לעשר בבין השמשות אפילו טבל ודאי. שכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בבין השמשות. ואין מטבילין את הכלים להוציאן מטומאתן, אבל בטבילת כלים חדשים הנלקחים מהגוי, מותר לדידן להטבילן במקווה בשבת בברכה, לצורך השבת. וירא שמים נכון שיתן את הכלי לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו. ואין מדליקין את הנרות, ואין מערבין עירובי תחומין. אבל מעשרין את הדמאי, שהוא כל דבר שיש לגביו ספק אם הפרישו ממנו תרומות ומעשרות, אפילו שלא בשעת הדוחק, אפילו אם קיבל עליו שבת, ביחיד. ומערבין חצרות, וטומנין את החמין, בדבר שלא מוסיף הבל.

יח. אישה ששכחה להפריש חלה בערב שבת, וכבר אפתה את הלחם, ונזכרה בתוך זמן בין השמשות שלא הפרישה חלה, יש אומרים שאסור לה להפריש חלה בזמן בין השמשות, אלא אם כן אין לה לחם אחר לאכול בשבת. אבל אם יש לה לחם אחר לאכול בשבת, אין לה להפריש חלה בבין השמשות, וכל שכן משחשיכה. ויש אומרים שבכל אופן מותר לה להפריש חלה בבין השמשות, גם אם יש לה לחם אחר לאכול, כל שהוא לצורך שבת. וכל שכן לצורך מצות "לחם משנה". והעיקר לדינא, שאם היה טרוד ונחפז בערב שבת, ולא הספיק להפריש חלה מערב שבת, יש להקל להפריש חלה בבין השמשות בכל אופן. אך אם הגיע זמן צאת הכוכבים, אין להפריש חלה. ובארץ ישראל אסור לאכול מהפת טרם הפריש חלה. ובחו"ל יאכל מהלחם, ולשייר מעט, ולאחר השבת יפריש מן המשוייר.

יט. מי שקיבל עליו שבת מבעוד יום, והוצרך לעשות מלאכה קודם זמן כניסת השבת, רשאי לומר לחבירו שיעשה מלאכה בשבילו. ואם אין שם אחר שיעשה מלאכה בשבילו, יכול לעשות התרה על מה שקיבל שבת בפני שלושה, הרי מה שקיבל עליו שבת, אין זה אלא מתורת נדר. ולפי זה בעל יכול להפר קבלת שבת שקיבלה אשתו. אך אם קיבל שבת בערבית אינו יכול לעשות התרה. ובמוצ"ש, מי שמוסיף מחול על הקודש, וטרם הוציא מעליו השבת, מותר לומר לחבירו שכבר הבדיל, בתפילה, לעשות לו מלאכה בשעה זו. אולם מי ששמע מהציבור אמירת "ברכו" מבעוד יום, וענה עמהם ברכו, קיבל עליו שבת בעל כורחו. ולכן אם אין דעתו לקבל עליו שבת עתה, וברצונו לעשות עוד מלאכה, או שעדיין לא התפלל מנחה, לא יענה עמהם, וגם לא מועיל אם יעשה תנאי שאינו מקבל שבת בענייה זו.

כ. מי שלא הניח תפילין ביום שישי, ונזכר אחר שהתפלל ערבית מבעוד יום, או אחר שקיבל עליו שבת, אף על פי כן יניחם בלא ברכה. וכל שכן בימי החול שאם לא הניח תפילין עד אחר שהתפלל ערבית מבעוד יום, יניחם בלא ברכה.

כא. הדבר ברור שאין להקל חס ושלום לעשות מלאכה אחר השקיעה שלנו, שכבר פשט המנהג כדעת הגאונים, וחס ושלום לפרוץ גדר ולהקל כשיטת רבינו תם, ורק לחומרא בצאת השבת אנו מחמירים כדעת רבינו תם.