שוב מאחר
אומרים שאין יותר יפה מן האמת, וזה נכון. אבל לפעמים, משהו בפנים גורם לך לחשוב שההיפך יותר משתלם. פיני וולמן שמע לקול הקטן וגילה משהו מדהים!
יום רביעי בבוקר, אני שוב מאחר ללקוח שלי. השעה 06:38 בבוקר, נוהג הכי מהר עם המכונית הקטנה שלי כדי להגיע לפגישה שנקבעה לשעה 06:40. בעוד אני נוהג, חשבתי על כל הפעמים בהן איחרתי בעבר ועל מה אמרתי ואיך שתירצתי את האיחורים.
המרחק מניו ג'רזי לניו יורק סיטי ממש לא צפוי. טרקטור שנתקע בצד הדרך או רכב שתפס חנייה כפולה, או שהחנייה משני צדי הרחוב תפוסה – כל אלה יכולים בקלות לעלות לי ב-10 או 12 דקות ולהאריך את זמן ההגעה. כשאני נתקע בפקק תנועה שמאיים עם איחור פרוע, היצר הרע שלי מיד תופס פיקוד. לרוב, סבלתי ממנו עם הרבה מאוד מחשבות שליליות. התגובות הראשונות היו כעס והתנגדות. בהמשך, למדתי מספיק אמונה כדי לדעת שהקב"ה הוא זה שמנהל את העולם. ואז, כעסתי עליו שהוא גורם לי לאחר ללקוחות שלי עם כל הרכבים האלה שהוא המציא.
תמיד רציתי שהקב"ה יעשה את מה שנראה לי הכי טוב בשבילי, שזה כמובן להגיע בזמן לעבודה. אך בסופו של דבר, עם עזרתו המתוקה והאהובה למדתי שהכעס וההתנגדות שלי היו בעצם כיסוי. בחרתי לכעוס על אלוקים במקום להיות במצב של פגיעה רגשית מול מה שהיצר הרע באמת ניסה להחדיר לוורידים שלי – פחד.
כן, פחדתי לאחר. פחדתי שהלקוחות שלי יגיבו בזעם על העיכוב. פחדתי שזה יעלה לי בכסף והרבה מאוד הפסד. פחדתי שללקוחות שלי ימאס ממני ומהאיחורים שלי והם יפסיקו לעבוד איתי. במשך החודשים והשנים הקב"ה עזר לי להגדיל את האמונה שלי ואפשר לי לשחרר את הרגשות השליליים, אלה שהיצר הרע העלה פעם אחר פעם בקול רעש גדול בתוך האוזניים שלי.
מאמרים נוספים בנושא:
אז דבר ראשון, תמיד למדתי שכאשר אני בצרה, כלומר מאחר, לרוב אני הוא הסיבה לאיחור. כשאני כנה עם עצמי, אני בהחלט יכול להודות באמת היחידה: לא יצאתי מהבית בזמן שהייתי צריך, לכן אני גם צריך לקחת בחשבון שיהיו תקלות ועיכובים נוספים בדרך חוץ מהאיחור. וגם כשיצאתי בזמן, למדתי להכניע את הפחד שלי בפני הידיעה שהקב"ה הוא מי שמנהל את ההצגה ואין צורך לפחד כלל. אם אפסיד שעת עבודה, כלומר כסף, זו כפרת עוונות נפלאה כי רק הקב"ה יודע למה. אם אאבד את הלקוח, אז גם זה בסדר. לבורא עולם יש אינסוף דרכים לפרנס את האדם ולקוחות שהוא יכול לשלוח, אם רק ירצה.
אני פשוט חייב לזכור תמיד מי מנהל את העולם!
בחזרה לאותו רביעי בבוקר. מיותר לציין ששום נס פתאומי לא התרחש והגעתי למכון הכושר שאני מפעיל בשעה 06:48, שמונה דקות איחור! האמונה עשתה את שלה, הייתי די רגוע עם האיחור. למה? פשוט, כי לא יצאתי בזמן.
הלקוח בטח מחכה לי, חשבתי והתחלתי לתאר לעצמי איך תיראה השיחה איתו: הוא בטח 'יחתוך' באמצע בגלל הלו"ז העמוס שלו. הוא בן אדם עסוק מכף רגע ועד ראש אין לו זמן מיותר. ולא רק, מכיוון שהוא שילם מראש אני צריך להודיע לו שאני חייב לו שמונה דקות. ללא ספק, אני צריך לקחת אחריות על המעשים שלי. לכן החלטתי שאתחיל עם התנצלות על האיחור ושאוסיף לו שמונה דקות. אם הוא ירצה את הכסף של הזמן הזה בחזרה כמובן שאחזיר לו. אם ירצה שמונה דקות במפגש אחר, גם זה בסדר.
לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי לבניין בו נמצא מכון הכושר… והוא לא היה שם! בדקתי את הטלפון וראיתי שקיבלתי ממנו הודעה שהוא מאחר ויגיע בדקות הקרובות. המחשבה הראשונה שלי הייתה, "תודה לך אלוקים! הצלת אותי מעוד איחור!". הייתי כל כך שמח שלא הייתי צריך להיכנס לאותה שיחה שדקלמתי לעצמי כל הדרך. אבל שנייה לאחר מכן, האמת עמדה מולי.
ה"פיו" הראשוני היה התגובה של היצר שניסה לעבוד עלי. 'למה אתה צריך לדאוג? הנה הוא מאחר, אתה לא חייב לו כלום…'
אבל הכנות, היצר הטוב, טען את הטיעון הנכון: 'לא משנה באיזו שעה הוא מגיע, אתה צריך להיות שם בזמן! הוא הרי משלם לך על אימון בוקר למשך שעה מראש!'
וזה אומר, שאני צריך לומר את האמת שגם אני איחרתי.
והאמת? אין כמו האמת! החלטתי לשמוע לקול הקטן והעדין הזה ולספר ללקוח שלי שגם אני איחרתי. אין לכם מושג איך הוא שמח, כמה הוא העריך את הכנות שלי. האימון הסתיים עם לב נקי והמון שמחה שעשיתי בדיוק את הדבר הנכון, שמבחינתי הוא רצון הבורא.
וזה מה שאני מאחל לכולנו – שבורא עולם יעזור לנו לחזק את שריר האמונה שלנו, את האמת והכנות – כי אין דבר יותר פה מהן.
ועוד משהו, שלא ניפול בפח של כל הטריקים והמלכודות של היצר, שנהיה כנים בחיינו הפרטיים והחברתיים, בעבודה ועם עצמנו, ובמיוחד – עם בורא עולם.
למה?
כי רק ככה מצליחים!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור