שיחת היום

 

אמרו חז"ל: שלושה דברים באים בהיסח הדעת: משיח, מציאה ועקרב.

 

ובאמת אין אנו יודעים כלל בזה העולם מה לכנות ולקרוא בשם מציאה ומה לכנות ולקרוא בשם נשיכת עקרב, כי יש שמוצא עשירות גדולה, ולבסוף נהפך דבר זה לרעה עצומה, חלילה, גם בזה העולם, ומכל שכן בעולם הבא, בבחינת: "עושר שמור לבעליו לרעתו". וכן להיפך, יש שיש לו עניות ודחקות ויסורים, ובאמת הוא לטובה גדולה גם בעולם הזה, ומכל שכן בעולם הבא, כמאמר רבותינו ז"ל: צדיקים תחילתן יסורים וסופן שלווה.

 

ובאמת עיקר המציאה והריווח האמיתי הוא כשזוכים למצוא בכל יום את הטוב הגנוז בו, כמאמר הזוהר הקדוש: "לית יום דלית בה טוב, אך כמה נחשים ועקרבים סחרין לה ומבלבלין מחשבתיה דלא יעול לההוא טוב" – כלומר, שבכל יום יוכל האדם לזכות להשיג ביותר בתורה ועבודת השם, שזה עיקר הטוב והמציאה והריווח האמיתי בעולם הזה ובעולם הבא, אך כמה נחשים ועקרבים סחרין לה ומבלבלין מחשבתיה דלא יעול להאי טוב, שזה בחינת המחשבות הרעות והרעיונות המבלבלים, שמבלבלים ומונעים את האדם שלא יכנס לאותו הטוב, וזה עיקר בחינת נשיכת העקרב.

 

ולפעמים זה בעצמו, שמחשבתו טרודה ומבולבלת כל כך לחפש אחר המציאה והריווח של העולם הזה, זה בעצמו עיקר נשיכת העקרב. על כן צריכים להרבות מאוד בתפילה ובתחנונים לפני השם יתברך, והעיקר להינצל מנשיכת העקרב על כל פנים, ואז ממילא יזכה למצוא את המציאה והריווח האמיתי בגשמיות וברוחניות.

 

וזה בחינת: "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו", שעיקר תפילותיו הם להינצל לעת עתה משטף מים רבים הזידונים של המחשבות והבלבולים, שהם עיקר נשיכת העקרב, ואז המציאה הטובה תבוא לידיו ממילא בהיסח הדעת כנ"ל, כי על ידי ריבוי התפילות שמרבים להתפלל להינצל מנשיכת העקרב בגשמיות ורוחניות (ששורשו נמשך מבחינת ההנהגה של בחינת משפט ודין), על ידי זה מעוררים וממשיכים החסדים הנפלאים, שהם בחינת הצדקה שממתיקה את המשפט, ועל ידי זה זוכים ממילא למצוא כל המציאות הטובות הנמשכות בשורשן מבחינת החסד והצדקה, ששורשו מבחינת תפילת ה’.

 

ובאמת לפי מה שהעקרב אורב על האדם לנשכו בכל יום ובכל עת בגשמיות וברוחניות, אין עצה ואין תחבולה להינצל ממנו, כי אם להסתיר עצמו בצל כנפיו יתברך, בבחינת: "אתה סתר לי מצר תצרני, רני פלט תסובבני סלה".

 

 

 

 

רבי נטע גורליק זצ"ל, שהיה מהעיר מינסק וחסיד חב"ד נלהב, התקרב לאנשי שלומנו ושהה באומן במשך זמן מה. והנה בשנות המהפיכה גזרו עליו הקומוניסטים להישלח למשך שלוש שנים לסיביר. משום מה, רבי גורליק מצא חן בעיני מפקדי המחנה, ואלה הטילו עליו את עבודת החימום והסקת האולם הענק שהתאכסנו בו האסירים במשך כל הלילה, וכן הטילו עול מלאכה זו על בת כומר אחד ששפטו גם אותה למאסר. שניהם עבדו זה לצד זו, כי היו האולמות ענקיים.

 

גודל הנסיונות שעברו על רבי גורליק לא ניתן לתארם כלל, וסיפר לרבי לוי יצחק ז"ל שבחששו משום מכשול זה, היה יוצא מדי לילה ליערות שבסיביר, ושם שאג בקולי קולות, כי רצה שיפוג ליבו עד שימות ויסתלק מן העולם, והיה זועק להשם יתברך: "ריבונו של עולם, הרגני כאן ביער" – וכך שאג ובכה מידי יום ביומו, עד שסיים את מאסרו בכלא זה.

 

כשהגיע יום שיחרורו ונפרדו ממנו האסירים, נעמדה בת הכומר ואמרה בקול לסובבים אותו: "אם עוד נמצא בעולם בחור קדוש, הרי שזה הוא". והיה בזה קידוש ה’ גדול מאוד. לפני צאתו אמר רבי גורליק: "אם לא הייתי מסתופף בין אנשי שלומנו ושמעתי וקיבלתי מהם את עצת ההתבודדות והצעקות לה’, בודאי לא הייתי מחזיק מעמד בנסיון קשה זה".

 

רבי לוי יצחק זצ"ל אמר: "כששמעתי את הסיפור הזה מפי רבי גורליק, זלגו דמעות רבות מעיני מרוב התרגשות, שבחור פשוט כמוהו זכה ועמד בנסיון קשה ומר כזה במשך שלוש שנים!!!"