שלא יהיה לך ספק!

אם אתה שואל שאלות, אם
אתה עדיין מתבלבל מהחומות,
מהשומרים, אם אתה עדיין רואה
חיילים – אינך יכול להוציא אותי.

בגן הגעגועים – פרק 21

אבידת בת מלך – הסיפור המלא

אמונה בלי ספקות

כאשר יש לאדם ספק כלשהו, במה שהוא צריך לעשות, הרי שזהו חסרון אמונה. כפי שאנו רואים במעשה – אם היה ברור לשני למלכות שזהו רצון השם, שהוא יוציא את בת המלך, הוא לא היה מסתכל על שום דבר ולא מפחד, אלא מוסר את נפשו ולוקח את בת המלך משם, והייתה באה הגאולה.

מדוע העובדה שהשני למלכות לא פעל בנחישות מראה על חסרון אמונה?

זאת, משום שכאשר יש לאדם אמונה בשלמות, הוא יודע שאם זהו רצון השם, שיעשה דבר מסוים, אז כולם בטלים ומבוטלים כנגד רצונו יתברך, כולם אפס ואין – אין שומרים, אין חומות, לא סיטרא-אחרא (הצד האחר, הטומאה) ואין כלום כנגד השם! כפי שראינו במקרה של דוד המלך ע"ה, שאמר בביטחון מלא: "כל גויים סבבוני – בשם השם כי אמילם" (תהלים קי"ח).

דוד המלך היה בטוח בכך, שאפילו כל הגויים שבעולם, מיליארדים של גויים, יבואו ויקיפו אותו – הוא ילך בשם השם! באמונה! וכן אמר (שם כ"ג): "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי…" כאשר אדם מאמין באמונה שלמה שהשם נמצא אתו בכל מקום, לכן אין לו שום פחד – יהיה מה שיהיה!

רבי נחמן מבאר עניין זה בעזרת מעשה אותו הוא מתאר בספרו "ליקוטי מוהר"ן" (ח"ב, מ"ו), וכך כתב:

"מעין זה מה שמספרים בשם הבעל-שם-טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה, משל, שמלך אחד הניח אוצר גדול במקום אחד, וסיבב באחיזת עיניים כמה וכמה חומות סביב האוצר. וכשבאו בני אדם לאלו החומות, נדמה להם שהם חומות ממש, וקשה לשברם. וקצתם חזרו תיכף, וקצתם שברו חומה אחת ובאו אל השנייה ולא יכלו לשברה. וקצתם שברו יותר, ולא יכלו לשבור הנשארים. עד שבא בן המלך ואמר: אני יודע, שכל החומות הן רק באחיזת עיניים, ובאמת אין שום חומה כלל. והלך לבטח, עד שעבר על כולן. ומזה יבין המשכיל הנמשל מאליו, על כל המניעות וההסתרות ועל הפיתויים, שהם בחינת חומות שיש על אוצר של יראת שמים, שבאמת אינם כלום. והעיקר – לב חזק ואמיץ, ואז אין לו שום מניעה. ובפרט המניעות בגשמיות כגון: מחמת ממון או שמונע אותו אשתו ובניו או אביו ואמו וכיוצא, הם כולם בטלים ומבוטלים למי שליבו חזק ואמיץ להשם יתברך. וגם אפילו גבורה של הגיבורים הוא רק מחוזק ומאומץ הלב, שיש לו לב חזק ביותר לרוץ בקשרי המלחמה, כמובא בספרים (עיין לקו"א סימן רמ"ט).

ואמרה לו שאי אפשר לך להוציא אותי…

מכיוון שהשני למלכות הראה בשאלתו שהוא עדיין לא במדרגה של אמונה שלמה, לכן בת המלך ענתה לו: "אי אפשר לך להוציא אותי", כי אם אתה שואל שאלות, אז אינך יכול להוציא אותי. אם אתה עדיין מתבלבל מהחומות, מהשומרים, אם אתה עדיין רואה חיילים, כאילו יש מציאות נוספת מלבדו יתברך, כאילו מישהו קובע משהו חוץ מהשם יתברך, אז אינך יכול להוציא אותי.

כי אם כשתהיה בוחר לך מקום, ותהיה יושב שם שנה אחת, וכל השנה תתגעגע אחרי להוציא אותי, ובכל זמן שיהיה לך פנאי, תהיה רק מתגעגע ומבקש ומצפה להוציא אותי, ותהיה מתענה, וביום האחרון מהשנה תהיה מתענה, ולא תישן כל המעת לעת…

בת המלך אומרת לשני למלכות: מכיוון שאתה עדיין שואל שאלות, זה מראה שלא התפללת מספיק. לכן, לך ותתפלל, תכסוף ותגעגע, תרצה שהאמונה תהיה דבוקה בך ושתהיה אף אתה דבוק באמונה כל כך, עד שתדע שאין עוד מלבדו ושכולם עבדים של הקב"ה, גם הסיטרא-אחרא, גם המלך הזקן והכסיל – כולם אין ואפס. ואדרבה, הם בעצמם יהיו לך לעזר. לך תעבוד עוד שנה על מידת האמונה, כי רק אז תוכל להוציא אותי. זאת, משום שהאדם צריך להרבות בגעגועים וכיסופים, רצונות ותפילות כדי לזכות לאמונה.

והעיקר – הוא הרצון!

(מתוך בגן הגעגועים מאת המחבר)