שמחה

 

מי שנוטה מאמונה וטועה, חס ושלום, בכפירות של חכמי הטבע וסובר שיש טבע – אזי אין לו שום חיים כלל, כי כל ימיו כעס ומכאובות, "וכל ימי רשע הוא מתחולל…בשלום שודד יבואנו" (איוב טו), כי מתיירא פן יבוא עליו שבר פתאום, וכשבא עליו איזה צרה או יסורים אין לו למי לפנות ולהיוושע, ועל כן הוא מלא צער, יסורים, פחדים ועצבות תמיד, ואין לו שום חיים כלל. אבל מי שיש לו אמונה שלמה ברצון, שיודע שהכל רק ברצונו יתברך, אזי זוכה לשמחה גדולה, וכל היראות והפחדים שיש לו מאיזה דבר שבעולם, כולם מתהפכים לשמחה גדולה, כי על ידי זה הוא חוזר להשם יתברך ויודע שהכל לטובה.

 

 

 

סיפר רבי נתן זצ"ל: פעם אחת שאל אותי (רבי נחמן זצ"ל) בלשון תמיהה: השמעת ממני דברי מוסר? ואמר שאינו יכול לומר דברי מוסר, כי כל דיבור מוסר שלו מטובל ושטוף בדמעות. ובגלל זה אינו יכול לומר מוסר בפירוש. ובתחילה היה אצלנו קצת תמיהה על שאמר שאינו אומר מוסר, כי לפי דעתנו כל דבריו הם דברי מוסר גדול מאוד מאוד כאש בוערת ממש.

 

אך באמת לא היה רגיל לומר דברי מוסר בפירוש כדרך המוכיחים, אבל אף על פי כן כל דבריו וכל שיחותיו היו רק מעניין עבודת ה’. וכל דבריו היו כגחלי אש ממש. ומי שזכה לשמוע דיבור מפיו היה נכנס בקרבו כאש בוערת. ואי אפשר לבאר ולצייר לא בכתב ולא בפה את עוצם תבערת קדושת דיבוריו שיצאו מפיו הקדוש והנורא בקדושה ובטוהרה, אשר כל דיבור ודיבור שלו אפילו בשיחות חולין, מכל שכן כשהיה מדבר בעניין עבודה ה’ או כשהיה אומר ומגלה תורה, היה בכל דיבור ודיבור מזהיר ומתלהב כאש לוהט רשפי רשפי שלהבת.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.