שמחה בלי אשליות

אם אתה לא יודע לעשות שעת
התבודדות נכונה, אז עדיף שתסתכל
על הנקודות הטובות ותשמח. זה עדיף
על מרה שחורה. אבל מצד שני, צריך
להיות גם הגיוניים ואמיתיים…

בשדי יער – פרק 59

מעט מאוד אנשים חיים תמיד בשמחה, יהיה מה שיהיה, ועושים תשובה בלי שום עצבות. כי העצבות, ואת זה מוכרחים לדעת, אין לה מקום כלל בעבודת השם! וכמו שהיו אומרים חסידי ברסלב של הדור הקודם: הלוואי ובפורים נגיע לשמחה שצריכים שתהיה לנו בתשעה באב… כי גם ביום ט’ באב אנו צריכים להיות בשמחה. אמנם אומרים את הקינות ובוכים ומצטערים על החורבן, אבל אין זו עצבות אלא געגועים להשם ושברון לב על שגרמנו בעוונותינו לחורבן. אבל לא עצובים. כלל וכלל לא. עצבות ושברון לב הם שני דברים הפוכים ושונים אחד מן השני בתכלית, ואי אפשר להגיע לשברון לב בלי שתהיה לאדם קודם לכן שמחה גדולה.

לכן, את התפילה בתשעה באב אנו מתפללים בשמחה. שרים את ההללויות כמו בכל יום ואף אומרים "מזמור לתודה" שבו נאמר: "עבדו את השם בשמחה" – עבודה זו תפילה. רק אחר כך יושבים על הארץ ובוכים. אדם שעובד את השם בזמן שצריך לשמוח – הוא שמח, ובזמן שצריך לבכות – הוא בוכה. עבודת השם לא נעשית על פי רגשות עצמיים, אלא כפי רצון השם. וכאשר השם מצווה להיות בשמחה – שמחים, כשמצווה לבכות – בוכים. לכן תיקנו חז"ל לומר מזמור לתודה כל יום, כדי שכל אחד יזכור לעבוד את השם בשמחה. וכאמור, עיקר העבודה היא התפילה שצריכה להיות תמיד בשמחה.

בלי אשליות!

זה רצון המלך – שנהיה בשמחה, ובפרט בעניין התשובה וחשבון הנפש להם צריך הרבה שמחה, כפי שהזכרתי במאמרים רבים. בלי השמחה אדם לא יכול לתקן את עצמו.

פעם, פנה אלי מישהו ואמר לי: "כבוד הרב, בכל פעם שאני עושה חשבון נפש אני שם לב שאני נופל לעצבות. לכן הפסקתי להסתכל על החסרונות שלי ואני רואה רק את הטוב שבי, וזהו".

"זה מצוין", אמרתי לו, "אתה לא נופל לעצבות וזה כבר טוב. אבל תגיד לי, עכשיו כשאתה לא מסתכל יותר על הרע שלך, זהו זה? זה אומר שאין לך רע? כולך כבר טוב רק בגלל שאתה לא מסתכל על עצמך?"

"אתה צריך גם להודות באמת", המשכתי, "עד כמה שאתה לא רוצה לראות את חסרונותיך, אתה כן מסתכל ואז נופל. אז מה זה עוזר לך לא להסתכל? אם כך, עליך ללמוד להסתכל על עצמך בצורה נכונה. כל זמן שנפלת לעצבות זה רק בגלל שלא ידעת איך להסתכל על עצמך, אך אם תלמד לעשות זאת, בודאי שלא תיפול לשום עצבות וגם תזכה לתקן את מעשיך. לא תצטרך להילחם עם עצמך כל הזמן כדי לא לראות את החסרונות שלך, הרי תלמד להסתכל עליהם "ישר בעיניים" ולא תתבלבל כלל".

"ועוד", הוספתי, "הדרך להסתכל על עצמך היא לדעת מראש שיש לך חסרונות, וגם לדעת שבהמשך יהיו לך חסרונות. ולא רק, גם המלך יודע שיש לך חסרונות והוא מצווה עליך להיות בשמחה, ואז – לתקן, אט אט, את חסרונותיך".

אבל אתה, קורא יקר, בודאי שואל – איך מתקנים? לזה יש לנו את שעת ההתבודדות, בה אדם מסתכל על מה שיש לו לתקן. כי מה כבר הוא יכול לעשות? הרי הוא לא יכול לתקן את חסרונותיו. לכן, הדרך הנכונה היא כן לראות את החסרונות אבל לא לרדוף את עצמו. ולזכור היטב – שאני רק בן אדם ולא מלאך! כך לא ייפול לשום עצבות בגלל שהוא לא מושלם ושיש לו חסרונות. כאשר אדם לא מסוגל לקבל את חסרונותיו זה נובע מתוך גאווה נוראה. אלה הם דמיונות. הרי אדם בא לעולם הזה כדי לתקן. ואם לא, אז בשביל מה בא? הוא יכול היה להישאר בעולם העליון. אבל הוא כאן, בעולם השפל, וזה אומר שיש לו שליחות ויש לו גם מה לתקן. ואם כך, עליו לעשות זאת ולא להתעלם מחסרונותיו. כי אם יודה עליהם, ולא ייפול לעצבות ויעשה את העבודה הנכונה, אז יזכה באמת לתקן את עצמו ולמלא את שליחותו בעולם הזה.

ונכון הוא הדבר שאם אדם לא יודע לעשות שעת התבודדות נכונה, עדיף שיסתכל על נקודותיו הטובות וישמח. וגם אם לא יסתכל על חסרונותיו וכישלונותיו, זה עדיף על מרה שחורה. עצבות היא בודאי איסור מוחלט. אבל, מצד שני, צריך להיות הגיוניים ואמיתיים: באמת? אין לך חסרונות? את מי אתה מרמה? קח אחריות ותודה באמת – בחסרונות שלך. וכשתעשה חשבון נפש זכור את הכלל החשוב האומר: בחשבון נפש, בעבודת השם – אין מקום כלל לעצבות! הרי למדנו זאת במאמר הקודם והבנו שהמלך בכבודו ובעצמו מזהיר כל אחד מאיתנו – שלא יהיה לך עצבות! מה עוד אתה רוצה?

נקודה זו – לא ליפול לעצבות בגלל החסרונות – היא נקודה שמעט מאוד יודעים עליה. אדם שנופל מהשמחה שלו, גם אם זה לעיתים רחוקות, זה רק בגלל שהוא לא חי אותה מספיק. הוא הולך לו עם המחשבה ש’אצלי הכל בסדר’, ופתאום מראים לו שהוא לא בסדר. ומה קורה? הוא נופל. כל אחד לפי בחינתו – יש שרודפים את עצמם בלי סוף, ויש שפחות ורק מדי פעם נופלים בדעתם כש’נתקלים’ בחסרונותיהם.

מדוע זה קורה? מכיוון שהם לא זוכרים שהמלך אומר להם: תראה שלא יהיה לך עצבות! והמלך, זה השם יתברך שמצווה על האדם ומודיע לו: יהיו לך ירידות, אז תראה שלא תהיה לך עצבות, אלא רק תהיה בשמחה. כי עצבות – זו גאווה, ושמחה – זו ענווה. כלומר, כשאדם יודע שיש לו חסרונות והוא שמח לעשות את העבודות הנצרכות כדי שיוכל לתקן, והעיקר הוא – שעת ההתבודדות.

אדם שילמד נקודה זו היטב יוכל לומר בפה מלא: ‘אני אמנם רואה את העבירות שלי, אבל אינני נופל לעצבות. אני מתקן אותן’. אדם כזה יצליח לעשות בקלות שעת חשבון נפש ועוד יהיה לו תענוג גדול מזה.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)