שמנים ופטילות הכשרים לחנוכה,להדליק מנר לנר ועוד

 

 

א. אין יוצאים ידי חובה בנרות גאז, שאין להם פתילה, ויש לנהוג לגבם כאמור בענין נר החשמל.

ב. שמן שיש בו חשש תערובת שמן חזיר, כשר להדלקת נר חנוכה. ושמן שנמצא בו עכבר, אם הוא מאוס עליו לאכילה, אסור להדליק בו נר חנוכה.

ג. שמן שהונח תחת המיטה וישנו עליה, מותר בדיעבד לנרות חנוכה. ושמן גזול או גנוב, אין לברך עליו להדליק נר חנוכה.

ד. חיילי צה"ל שרוצים להדליק נרות חנוכה בשמן רובים, טוב ונכון לקבל רשות על כך מהשר ומהמפקדים, שבסמכותם נתון הדבר, כדי שיוכלו להשתמש בשמן זה לנרות חנוכה. אין להדליק נרות חנוכה בכלי חרס הנשבר, או בקליפה של לימון, או של בצלים, דהוי ביזוי מצוה. ויש אף שחוששין לומר שברכתו ברכה לבטלה. וכן בקליפות ביצים וכדומה.

ה. אין צריך להחליף את הפתילות של נרות חנוכה בכל ערב, אלא מדליק אותם עד שיכלו, ואדרבה הרי נוחים הם להדלקה יותר מחדשים. ומכל מקום יש נוהגים לקחת פתילות חדשות בכל לילה, זכר למקדש.

ו. אסור להשתמש לאור נרות חנוכה, ואפילו לבדוק מעות או למנותם לאור החנוכיה אסור, אף על פי שזהו תשמיש עראי. ואפילו תשמיש של קדושה כגון ללימוד אסור, ולכן נוהגים להדליק נר נוסף, הנקרא שמש, כדי שאם ישתמש לאורה, יהיה זה לאור השמש. ויש להניח הנר הנוסף (השמש) גבוה מכל הנרות, או רחוק קצת מהם, כדי שיהיה ניכר שאינו מנרות המצוה.

ז. כשם שאסור להשתמש לאור נר החיוב של החנוכה, כך אסור להשתמש בנרות של ההידור שמוסיפים בכל לילה.

ח. אין איסור להשתמש לאור נר חנוכה, אלא בתשמיש שנהנה ממנו, אבל מותר ללכת לאורם כדי שלא יכשל, אם כבה הנר שבבית, ואיננו מחוייב לעצום עיניו.

 

 

 

 

ט. אין מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה, על ידי נר אמצעי, כגון שכבה הנר שבידו, שמדליק ממנו את נרות החנוכה. אבל מותר למשוך את הפתילה הדולקת ולהדליק ממנה הנר הסמוך.

י. אם הדליק נרות חנוכה, וכבתה אחת מהן לאחר מכן, ורוצה לחזור ולהדליקה, לא ידליקנה מנר הסמוך לה, אפילו בלי אמצעי, כיון דקיימא לן כבתה אין זקוק לה. וכל שכן דאסור להדליק סיגריה או נר של חול ממש, מנר חנוכה. ורק אחר שעבר זמן המצוה שהוא חצי שעה לאחר ההדלקה, מותר להדליק ממנה, וכן מותר להשתמש לאורה.

 

 

 

 

יא. הדלקה עושה מצוה, ולא יסלק ידו מההדלקה עד אשר ידליק רוב הפתילה היוצאת מהנר, לפיכך אם כבתה בתוך חצי שעה להדלקתה, אינו זקוק לה לחזור ולהדליקה, שמיד בגמר ההדלקה נעשית מצותה. ואפילו כבתה בערב שבת מבעוד יום, קודם קבלת שבת אינו זקוק לה. וכן אם לאחר שהדליקה בא לתקנה וכיבה אותה בשוגג, אינו זקוק לה. וכן אם לאחר שהדליקה נפתחה הדלת, או החלון, ונכבית על ידי רוח פרצים וכדומה, אין צריך לחזור ולהדליקה. אבל אם נכבית מפני שהעמידה במקום שרוח מצויה מנשבת, והיה צפוי מראש שלא תוכל להחזיק מעמד בפני הרוח, לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולהדליקה, אך לא יברך שנית. ואפילו אם כיבה אותה במזיד, שבודאי חייב הוא מן הדין לחזור ולהדליקה, אין צריך לחזור ולברך. ומכל מקום אפילו אם כבתה בשוגג, הרוצה לזכות במצוה שלימה, יחזור וידליקנה בלי ברכה, שאין זה גרוע מן המהדרין. אבל אחר שדלקה חצי שעה, מותר לכבותה אף לכתחילה, וכל שכן שאין צריך לחזור ולהדליקה. (יבי"א ד/נב)

יב. צריך להדליק נרות החנוכה במקום הנחתם, ואם בעל הבית חולה אינו רשאי להדליקה סמוך למטתו, ואחר כך יעבירוה למקומה, אלא יצווה לאחד מבני ביתו שיברך וידליק, ויוצא ידי חובה.

יג. צריך שיתן שמן בנרות החנוכה, כשיעור שידלקו לפחות חצי שעה. וכן אם מדליק נר שעוה, צריך שיהיה בו כשיעור הנ"ל, ואם הדליק בנר שהוא קטן משיעור הנזכר, אפילו הוסיף אחר כך שמן כשיעור, לא יצא, מפני שצריך להיות שמן כשיעור הדרוש לפי הדין בעת ההדלקה, שההדלקה עושה מצוה. ולכן על כל אדם שבא להדליק נר חנוכה להסתכל ולבדוק היטב בנרות החנוכה, ועיניו יחזו ויבחנו אם יש שמן מספיק לשיעור חצי שעה, כי קורה לפעמים שלא נתן שמן מספיק בנרות, או שנשפך ממנו על ידי דחיפה או מקרה אחר, ורק אחר שיהיה נוכח שיש שמן כשיעור הנ"ל, יברך ברכות ההדלקה וידליק.

יד. אם אחר שבירך והדליק הרגיש כעבור זמן מה שלא היה שמן כשיעור בתוך הנרות, יש לו לכבותם, ולאחר שיוסיף שמן עד השיעור, יחוזר וידליק בלי ברכה.

טו. טוב לחנך את בניו הקטנים שהגיעו לחינוך בהדלקת נרות ההידור שבכל ערב. אבל אם לא הגיעו לחינוך, אין לתת להם להדליק בנרות החנוכה שהוא יוצא בה. ונר השמש מותר להדליקו אפילו על ידי תינוק שלא הגיע לחינוך, הואיל ואין בו שום קדושה.

טז. נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. והאשה מוציאה את בעלה ידי חובת הדלקת נרות חנוכה. ולפיכך כשבעל הבית נאלץ להיעדר מביתו בזמן ההדלקה, עד לשעה מאוחרת בלילה, ראוי ונכון שימנה את אשתו להדליק נרות חנוכה עם צאת הכוכבים, שהוא כרבע שעה אחר שקיעת השמש, ובזה גם הוא יוצא ידי חובה, ששלוחו של אדם כמותו. והאשה מברכת בנוסח הרגיל "להדליק נר חנוכה". ואם בירכה "על הדלקת נר חנוכה" אינה מברכת שוב. (יחו"ד ג/נא)

יז. מי שלן בבית מלון לרגל עסקיו, ואשתו מדלקת עליו בביתו, אינו רשאי לכוין בפירוש שאינו רוצה לצאת ידי חובתו בהדלקת נרות החנוכה שמדליקה עליו אשתו בביתם, ולהדליק עם ברכה בחדרו במלון, שחובת נר חנוכה הוא חובת איש וביתו, ואינו חובת גברא בלבד, ועל כרחו יוצא ידי חובתו במה שאשתו מדלקת עליו. (יבי"א ה/יז סק"ד. יחו"ד ו/מג)