שנת ה”כן!” – שנה חדשה אתגר חדש!
שנה חדשה בפתח עם הרבה אפשרויות והזדמנויות. לכן אציב בפניכם אתגר מעניין: מה דעתכם להיות יותר חיוביים? יותר אנשים של "כן" מאשר אנשי ה"לא"?
ערב ראש השנה, יום הדין הנורא, ואני דווקא מרגישה קלילה.
אולי זה בגלל שכל הקונספט של "יראה" הוא קצת זר לי – הרי אנו חיים בעולם שמקדש חופש, שוויון, אחווה ואהבה. כך שהיראה מפספסת את המידתיות שלה, את מטרתה לחבר אותנו לבורא ומתגלמת בעיקר בחרדות הולכות וגוברות בלי סיבה ניכרת.
סיבה נוספת ל"שאננות" שלי היום היא, שאני כנראה מבינה שכרגע לא נותר לעשות עוד דבר מלבד להרפות. כי מה שעשיתי עשיתי, ומה שלא אולי ייעשה בשנה הבאה. כרגע אפשר להשתדל לא לקלקל או לכעוס, כדי להתחיל את השנה ברגל ימין.
האמת היא, שבחודש אלול הזה דבקתי בגישה שכל מה שזכיתי לעשות – מה טוב, ולא הצטערתי על מה שלא. כי ישנם שלבים בחיים בהם המרוץ למצוות יכול להתיש ואפילו לבלבל. אם במקום לתת לך ולביתך אתה מתרוצץ כל היום בחוץ לסייע לנזקקים, הרי שפספסת.
יש משהו ממכר בלעשות חסד ומצוות. יש משהו ממכר בעבודת השם, אך הטריק והקושי הוא לשלב בין שני העולמות. כי תנו לי רק לעוף על עצמי, לעזור, להתנדב, להתבודד ביערות ולדבר עם בורא עולם. אבל ברגע שאחזור הביתה, הבן שלי יקבל ממני כזאת שאגה על שהוא העז להגיד "אמא" פעם אחת יותר מדי.
יש עניין לשמור את הכוחות והסבלנות שלנו לבית, למשפחה, להורים, למרות שזה הכי קשה בעולם.
ראיתי סרט טיפשי על אדם אומלל, בודד ואבוד, שאין לו שום עניין בעולם. הוא לא יוצא, מבלה, נפגש עם חברים, והוא מקפיד לסרב לכל הצעה. בכל פעם שהוא מתפתה לצאת לעולם, היקום מתאכזר אליו והוא מצידו משתכנע שלא שווה להילחם על החיים. עד שיום אחד הוא מגיע לגורו שמנער אותו ומאלץ אותו לנדור נדר להגיד "כן" לכל הצעה שניכרת בדרכו. בהתחלה הוא אוכל אותה בגדול כשהוא מסכים לתת טרמפ לקבצן, ואז לתת לו גם את הטלפון שלו ואת כל הכסף… אבל כשהרכב נתקע עם מיכל ריק, הוא פוגש את אהבת חייו בתחנת הדלק.
מאמרים נוספים בנושא:
עניין של גישה: שיטת המינימליזם
העובדה שהוא אומר "כן" להכל, הופכת אותו לאדם ממש כייפי. החיים נפתחים אליו ומציעים לו המון הרפתקאות שהוא לא חלם עליהן. כל הרגשות השליליים, כמו החששות והפחדים, נדחקים הצידה להכרח להגיד "כן". כך יוצא שהוא חווה את העולם אחרת, מתחבר עם אנשים, מקבל קידום בעבודה ומוצא אהבה.
כשסיימתי לראות את הסרט, הבנתי כמה אני אומרת "לא" בחיים האלו. גם אם אני לא אומרת את זה בפה, אני הרבה פעמים חושבת את זה. גם לילדים שלי אני הרבה פעמים אומרת "לא" בלי לחשוב על זה אפילו (במיוחד אחרי החופש הגדול בו הם רצו כל כך הרבה).
אולי השנה החדשה תהיה שנה של "כן"? אם לא בפועל לפחות ברצון, בכוונה, בהשתדלות. אנו סוגרים לעצמנו כל כך הרבה אפשרויות להתקדם בגלל ה"לא" האינסטינקטיבי ("זה לא אני", "זה לא מתאים לי", "אני בחיים לא").
הגיע הזמן לעצור ולחשוב למה אנחנו אומרים לא? מה יקרה אם נאמר כן? האם זה יהיה כל כך נורא? הגיע הזמן להקצין קצת לכיוונו של ה"כן". כי מי יודע, אולי ככה מרגישה הגאולה?
שתהיה לנו שנה חיובית וכנה ובעיקר טובה.
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור