שעה מתנה

ארבע שנים ניהלתי איתו קרבות
ומלחמות עד שהותשתי – פיזית
ונפשית. הרמתי דגל לבן ואמרתי לו:
ניצחת, אני נכנעת. אבל הקרב לא
הסתיים עדיין. היו לו תוכניות
בשבילי…

בשבוע שחלף השם נתן לי את המתנה הכי יפה שיכולתי לקבל – שעה אחת יקרה שאת כל כולה הענקתי לעצמי. כל כך שמחתי מהמתנה הלא צפויה הזו, לכן רציתי להשתמש בה על הצד הטוב ביותר, וביעילות כמובן. אז איזה רעיונות יפים עלו בראשי? האפשרויות שעלו היו: לעשות מניקור, ללכת לאגם הברווזים וליהנות מזמן איכות עם השם, או לבקר בחנות הספרים ליד ביתי. האפשרות האחרונה זכתה ועלתה על המניקור, הביקור באגם הברווזים והשיחה עם השם. אתם חושבים שזאת אפשרות אומללה? לא. זה בדיוק מה שהשם רצה שאעשה. והרשו לי להסביר.

לפני עשרים שנה, לפני הבעל, הילדים, הכלבים והחתולים, שעות על גבי שעות הראש שלי היה בתוך הספרים עם קפוצ'ינו סוג ב' בחנות הספרים. ה'איים' האהובים עלי בחנות היו היודאיקה, הניו-אייג', ומחלקת ספרי 'עזור לעצמך'. כן, גם אני הייתי מהמחפשים. אבל לפני שאגיע למנה העיקרית, אתן לכם בקצרה רקע לכל העניין.

כמו הרבה בני עשרים פלוס של שנות ה-90 גיליתי שגם אני בין אותם אומללים שמסתובבם בעולם, מדוכאת מהמחשבה על איך שהחיים שלי יהיו ומלאת חרדות כשאני רואה איך אגיע למקום אליו אני רוצה להגיע, או כמו שסינטרה משכנע בזמזומו הרהוט: "רציתי את זה בדרך שלי" ("I wanted it my way"). לא רציתי לקבל את שלב הדיכאון-חרדות, לכן פניתי לחכמת ה'עשה זאת בעצמך'. בין כל הדברים שעברתי באותה תקופה, כולל נסיגה מסוימת, היו גם היפנותרפיה, תכנית 12 הצעדים, הדת הסיקית, רפואה סינית, ספרי קבלה, מרפאים בעזרת אנרגיות, תרפיה התנהגותית קוגניטיבית, ובעצם, את כל סוגי הרפואות שאתם מעלים בדעתכם – עשיתי. עברתי. הייתי.

אבל רגע, זה מתחיל להשתפר! באותו זמן הייתי שומרת מצוות… טוב, בערך.

איך זה יכול להיות? לאישה דתייה יש את השם ואליו היא יכולה לפנות, נכון? ובכן, זה תלוי בכמה אתה מאמין בהשם, והאמונה שלי לא הייתה מי יודע מה, כמעט ולא קיימת. אבל החדשות הטובות הן שהאמנתי בהשם, אבל האשמתי אותו בכל מה שעבר עלי, צעקתי עליו בגלל האומללות השופעת שהייתה מנת חלקי באותה תקופה, וגרוע מזה – לא בטחתי בו ולא נתתי לו (יותר נכון לעצמי) צ'אנס לעזור לי. אבל בפנים, ממש עמוק זה, ובמקביל: 'השם עזור לי לשים את כל האמונה שלי במקום בו אני מאמינה שמשם תבוא הישועה'…

וזה מה שאכן קרה. סכומים לא הגיוניים בעליל בזבזתי על כל מיני מרפאים תרפיסטים. ובסוף כל חודש נותרו לי בארנק דולרים בודדים. גרוע מזה, לא הייתי מאושרת ועכשיו גם מלאת חרדות איומות מהמצב הכלכלי אליו נקלעתי. למזלי, השם ריחם עלי ושינה את המזל שלי. לא, לא זכיתי בלוטו. פוטרתי ממקום עבודתי, איבדתי את ביתי, נהייתי יותר מדוכאת ומיואשת. כך, כפי שאתם קוראים, לא נותרה לי שום ברירה אלא לפנות להשם ולנסות לברר מה קורה כאן.

האתגר הזה היה אחד ממעשי הגבורה איתם התמודדתי באותה תקופה. השונא הגדול של האדם, ניחשתם נכון – היצר הרע, עבד שעות נוספות. בכל פעם שניסיתי להתקרב אל השם, בדרך זו או אחרת הוא הצליח לשכנע אותי שהשם בכלל לא מעוניין בי ואין לו זמן בשבילי, ובכלל, מי אני שהוא יפנה אלי?!? ארבע שנים ניהלתי קרבות ומלחמות עם השם עד שהותשתי – פיזית ונפשית. הרמתי דגל לבן ואמרתי לו – ניצחת, אני נכנעת.

אבל הקרב לא הסתיים עדיין, כי להשם היו תוכניות אחרות. השם רצה שאכיר אותו. ובהשגחה הפרטית והנפלאה שלו הפגיש אותי עם הדיסקים הנפלאים של הרב שלום ארוש (והמתורגמים לאנגלית על ידי הרב אליעזר רפאל ברוידא) שהגיעו לביתי, משם ל-CD ברכב, סוף הסיפור.

ועכשיו אני מכורה רשמית של ברסלב.

כן, אני מכורה לברסלב ואני גאה בזה. אני כבר לא הולכת לשום תוכנית שמציעה לי 12 או 14 צעדים כדי לרפא את האמון שלי, וכך גם את התלות בכל מיני דברים. במקום, אני מעדיפה לשמוע על הבוקר את הדיסקים ולהתחיל את היום בצורה יעילה והרבה יותר שמחה. אני מקבלת את התיקון שרבי נחמן מברסלב נותן לי, כי הוא רופא הנשמות של הדור הזה. אני לומדת לעשות דברים למען ולכבוד השם יתברך, כי זה מה שהשם רוצה שנעשה, ואני כבר לא מודאגת מלעשות את הדברים שלי. ויתרתי על כל הספרים של "לתקן"– בשיטת עשה זאת בעצמך, לטובת הליקוטי מוהר"ן של רבי נחמן, והשראות מעניינות נוספות אני מקבלת מספרים של מחברים מחסידות ברסלב.

חנות הספרים שליד ביתי כבר לא עושה לי את זה כמו בעבר. וכאשר סרקתי את מחלקת ספרי 'עזור לעצמך', הייתי המומה לנוכח המלאי העצום של הספרים בתחום הזה ועד כמה הם בהישג ידו של כל אדם. המחלקה התרחבה פי שלוש ממה שהייתה. מחלקת היודאיקה התכווצה לשני מדפים תחתונים, וספרי הניו-אייג' כוללים עכשיו גם תחומים נוספים כמו: לחשי קסמים וכשפים בשיטת ה'אתה יכול לעשות את זה בעצמך'. מעין עדות על החברה בה אנו חיים, לא?

החלק האדיר של השעה היקרה שקיבלתי מתנה הייתה העובדה שהיצר הרע כבר לא הציק לי. כבר לא הייתי מעוניינת לתקן את עצמי. הייתי שבעת-רצון ושמחה בפעם הראשונה בחיים שלי מזה שנים! ועל כך שאני נמצאת במקום שהשם רוצה שאהיה, שבאותו רגע היה בהדרכתו המדהימה כשברכות שהוא מראה לי את הדרך.

בדרכי החוצה מהחנות ספר קטן תפס את עיניי. קראו לו "501 דברים לעשות עם זומבי". את 15 הדקות שנותרו לי העברתי בצחוק היסטרי על חוש ההומור המעוות של המחבר.

אולי בפעם הבאה שאקבל עוד שעה שהיא רק לעצמי, אעשה מניקור, אעצום את עיניי, ואודה להשם על המתנה הנפלאה של שעה אחת מבורכת שהיא כל כולה שלי ובשבילי. ואולי, פשוט אשכב על הספר וארגע תוך כדי האזנה לעוד "שעה מתנה".