שער הזכירה פרק ט – יב מרחשון

 

וגם הוא נעשה אחר כך מרכבה לקליפה הטמאה הנקראת לשון הרע, כמו שכתב בספר חרדים (חלק ג, פרק ד). ודע עוד שכתבו המקובלים, הובא בספר חרדים פרק ז’, שבעל לשון הרע אחר מיתתו מתגלגל בדומם באבני השדה, ועיין שם רמז לזה הפסוק, וזה לשונו: "ולפעמים יתגלגל בעל לשון הרע בכלב"^*).

 

וכן הרגיל לאכול בשר טרפה, או המאכילה לישראל, וזהו רמוז בתורה, ככתוב (שמות כב, ל): "ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו", וכתיב בתריה: "לא תישא שמע שווא". נמצא שקרא, שלכלב תשליכון אותו כתוב בין שני העוונות הללו, בין אוכל טרפה ובין מספר לשון הרע, לומר לך שעל שני עוונות אלו יתגלגל האדם בכלב.

 

וזהו שרמז דוד המלך ע"ה (תהלים כב, כא): "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי", וסמוך לזה (שם, שם כג): "אספרה שמך לאחי" וגו’, לומר שאיני משתמש בלשוני לספר לשון הרע להענש בגלגול הרע הזה, אלא אני משתמש בה להללך ולהזהיר את ישראל שיגורו ממך ושיהללוך.

 

ודע שאמרו המקובלים, שאף על פי כשמתגלגל בצורת אדם, אינו יודע בגלגולו הראשון, מכל מקום כשמתגלגל בצורת בהמה, חיה או עוף, הוא יודע בגלגולו הראשון, ומצר ומצטער איך ירד משמים בצורת אדם לצורת בהמה. לכן כל איש יחרד ויהיה ירא ורך הלבב בעודו בחיים חיותו, בעוד הרשות בידו, וידע את אלוקיו, אז יכפר עוונותיו וישוב חרון אפו ממנו, ובצאת נשמתו ינוח וישקוט ויסתופף בצילו בגן עדן כי חנון ורחום הוא ומרבה להיטיב. (ברכות לד, ע"ב) ומקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקין גמורים יכולין לעמוד (וצריך לומר, אין צדיקים גמורים עומדים). עד כאן לשון חרדים בקיצור.

 

^*) וזה לשון ספר קנה: אל יוציא אדם דיבה, וראה והבן בני מה נעשה לצדיק שהחליף צדקתו בחסידות וגרד דבר אחר לשונו, וראה אדם אחד ויצא לתרבות רעה. והנה דיבה רעה הורגת שלושה: האומרו והמקבלו והנאמר עליו. ורז"ל אמרו, יוסף הצדיק שהוציא דיבה על אחיו, ונתגלגל בחסיד אחד ובא חזיר וגרר לשונו. וראה אדם אחד ואמר: הלשון שהוציא מרגלית תורה מפיו כך? זו תורה וזו שכרה? יצא לתרבות רעה, והנה הרג שלושה וכו’, עכ"ל עיין שם. ועיין בקידושין (לט, ע"ב) שזה האדם הוא אלישע אחר.

 

 

 

 

הנה המדבר לשון הרע, אם יש לו מצוות ומעשים טובים אין עונשו גדול כל כך, כיון שהמצוות שלו נותן לאחרים, אם כן מרוויח השני הרבה, ובזה פירוש השל"ה הקדוש זצ"ל (תהלים ס"ו): "ישיחו בי יושבי שער" וגו’, רצה לומר, שדוד היה מקונן אם היו מדברים עליו לשון הרע, על כל פנים אנשים גדולים וטובים אז היה לו רווח בזכויות שלהם שלוקח הוא, אבל כעת שישיחו בו יושבי שער, אין לו רווח. עד כאן דבריו עיין שם, ואם כן יש להשני הרבה רווח ופורע חובו בזה שדיבר עליו לשון הרע. (אמרי שפר להג"ר שלמה קלוגר זצ"ל, פרשת בהעלותך).