שער הזכירה פרק טו – ד כסלו

 

קשה היא המחלוקת, שהיא מביאה לידי סכנות נפשות, שעל ידי מריבה שהיתה בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט נתפרדו זה מזה, ונתגלגל והלך לוט לסדום, וכמעט שאבד עמהם.

 

וקשה היא המחלוקת, שהיא מביאה את האדם לידי מלקות שנאמר (דברים כה, ג): "כי יהיה ריב בין אנשים וגו’ והיה אם בין הכות הרשע", מי  גם לו ללקות? הוי אומר המחלוקת.

 

קשה היא המחלוקת שהיא מביאה לידי מיתה, שנאמר (שמת כג, כב): "וכי ינצו אנשים ונגפו אישה הרה וגו’ ואם אסון יהיה ונתת נפש" וגו’, מי גרם לה? הוי אומר המחלוקת. ואמרו חז"ל (דרך ארץ זוטא פרק ט): מחלוקת בבית סופו לחרב, מחלוקת בבית הכנסת סופו להתפזר, ולא עוד אלא שסופו להישמם. מחלוקת בעיר שפיכת דמים בעיר, שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת, וכן שני בתי דינין, וביניהם מחלוקת סופן למות, ולא עוד, שמחלוקת בית דין חורבן עולם. תדע שכן הוא, שכל זמן שיש שלום בפמליא של מטה יש שלום בפמליא של מעלה, שנאמר (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו", אימתי? בזמן ואגודתו על ארץ יסדה, כלומר בזמן שישראל נאגדים באגודה אחת ובשלום זה עם זה.

 

 

 

 

מתוך הניסיון ידוע היטב, כי אנשים שלשונם נעה בסיפורי בדים ורכילות על חבריהם, מאבדים את חינם וערכם גם בעיני אנשי המשפחה הקרובים ביותר אליהם. ומה גם אשר שום אדם זהיר במעשיו ורציני בדרכיו לא ירצה לקשור איתו קשרי מסחר ורעות, שכתוצאה מכך מפסיד ומאבד אדם כזה את פרנסתו ויורד ממעמד חייו. (דודאי ראובן לג"ר ראובן כץ זצ"ל אב"ד פתח תקוה, פרשת מצורע).