שער הזכירה פרק י – טו מרחשון

 

ואמרו חז"ל (שבת קיט, ע"ב): "אינו דומה הבל פיו שיש בו חטא להבל פיו שאין בו חטא". פירוש, אפילו מה שקלקל רק לפעמים בדרך מקרה, ועל אחת כמה וכמה אם הבל פיו מורגל בחטא בכל יום ובכל שעה. וכל זה אפילו אם מקלקל פיו בשאר דיבורים אסורים, וכל שכן באיסור לשון הרע ורכילות, בודאי מגרע בזה ביותר את התפילה שמתפלל אחר כך. ולא תעלה למעלה כל זמן שלא יקבל תשובה על זה. ונוכל לומר שזהו כוונת הכתוב בקהלת (ז, יג): "ראה את מעשה האלוקים כי מי יוכל לתקן את אשר עיותו". פירוש: תן עיניך וליבך על הדברים האלוקיים, והם ההיכלות הקדושים והאורות העליונים שנעשו על ידך למעלה, כלומר על ידי התורה והמצוות שלך, שיהיו נעשים בגדר השלמות בכל ההכנות הצריך לזה, וגם בכלי אומנות נקיה וכנזכר לעיל, "כי מי יוכל לתקן את אשר עיותו", פירוש, אם תקלקלם, חס ושלום, ישארו לעולם פגומים ומקולקלים, ויהיה לך מזה דאגה עולמית וצער תמידי, בזכרו שעצלותו גרם כל זה, כי אינם כמו בנייני עולם הזה, אשר אם יקלקל אחד, יוכל האומן השני לתקנם, לא כן בענייני התכלית הנרצה, כמאמר התנא באבות (א, יד): "אם אין אני לי מי לי" וזהו שכתוב "כי מי יוכל" וגו’^*).

 

היוצא מכל דברינו, שעל ידי שמירת הלשון כדין, זוכה האדם לקדש את כוח הדיבור שלו, ואז תורתו ותפילתו יתקבלו למעלה.

 

^*)הג"ה. אי נמי מעשה האלוקים כפשוטו, עשיית היכלות הקדושה והמלאכים, שהקב"ה עושה מחמת התורה והמצוות שמקיימים ישראל בזה העולם.

 

 

 

 

 

ביחוד רמזו זה בשמואל הקטן שהיה ענו ביותר, כמו שאמרו במסכת סנהדרין ובירושלמי סוטה, והנה עוון לשון הרע (וכן אבק לשון הרע שעל זה אמרו חז"ל (ב"ב קס"ד א’), וכולן באבק לשון הרע) הוא גם כן מצד הגאווה, וכמו שכתוב (תהלים יב): "לשון מדברת גדולות אשר אמרו ללשונו נגביר שפתינו איתנו מי אדון לנו".

 

וכיון ששמואל הקטן היה ענו ביותר, לכן תלו לו מפתחו ופנקסו בארונו, לרמז לנו וללמדנו, שרק מי שהוא ענו ביותר, יש בידו מפתח לשמור פיו ולשונו כראוי, ואז יש בידו גם כן פנקס וחשבון ממעשיו, [ולפי ביאור זה יובן ביותר הסיום במסכת שמחות שם, שאמרו "נטל כל החמודות שבעולם והלך לו" ועל זה נאמר (במשלי) "יהיו לך לבדך ואין לזרים איתך", היינו שכל מעשיו הם לו לבדו ואין לזרים איתו, וכפי המבואר בנהמ"ח]. (באר יוסף לג"ר יוסף סלנט זצ"ל).