שער הזכירה פרק יא – טז מרחשון

 

עוד יש בשמירת הלשון כמה מעלות קדושות:

 

א. ניצול על ידי זה מכל העונשים שבאים עבור זה החטא.

ב. הוא בטוח על ידי זה במה שישתכר מהתכלית הנרצה שלא יאבדנו מעתה, שאי לאו הכי עלול שלא ישאר בידו כלום, חס ושלום, כמו שהובא בשם המדרש.

ג. גם הוא נקרא בשם איש, כמו שכתוב (תהלים לד, יג): "מי האיש החפץ חיים" וגו’, שאי לאו הכי, הוא רק בגדר חי שאינו מדבר. וכתוב במדרש שוחר טוב (רפ"ב): "והרשעים כים נגרש" (ישעיה נז, כ), מה הים פולט כל הרפש על שפתו, אף הרשעים פולטים הרפש על שפתיים.

ד. כמו שהוא כובש את עצמו מללמד קטגוריה, ומחפש בכל כוחותיו זכות, כן למעלה מלאכי השרת מלמדים עליו זכות, ככתוב במדרש משלי (פרשה יא, אות ה).

 

גם על ידי זה זוכה שיתלבש רוחא דקודשא (רוח הקודש), כמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת חוקת: "כל מאן דנטר פומא ולישנא, זכי לאיתלבשא ברוחא דקודשא" (פירוש הזוהר: כל מי שומר פיו ולשונו זוכה להתלבש ברוח הקודש). גם מביא את עצמו על ידי זה לידי השפעה בעולם הזה, ככתוב במכילתא פרשת משפטים (פרשה כ, קצ"ה) על הפסוק (שמות כב, ל): "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו", ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר (שם יא, ז): "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", והלוא דברים קל וחומר, ומה אם חיה כך, אדם לא כל שכן שאינו מקפח שכרו וכו’.

 

גם עבור כל שעה ששומר את עצמו, זוכה לידי מעלה גדולה בגן עדן, כמו שכתב הגאון רבינו אליהו ז"ל (הגר"א מוילנא, באגרתו "עלים לתרופה") בשם המדרש, שעל כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער. גם הוא ניצול על ידי זה מגיהנום, ככתוב במדרש תנחומא: "אמר הקב"ה: אם רצונכם להימלט מן הגיהנום, הרחיקו עצמכם מלשון הרע, ואתם זוכים בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר" וגו’.

 

 

 

 

 

והנה קבלה ביד ראשונים, המספר לשון הרע על חברו, אזי מצוותיו של המדבר נוספים על מי שנדבר עליו, וחטאיו נוספים על המספר לשון הרע, וכן הוא בחובת הלבבות [שער הכניעה פ"ז].

 

וחלק הראשון [שמפסיד המדבר לשון הרע את מצוותיו] אמרתי רמז בפרשת השבוע [שציוותה התורה לעשות] על שולי המעיל רימוני תכלת ופעמוני זהב בתוכם, "פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון" ונחלקו [בזה הראשונים], רש"י סבירא ליה, שהיה פעמונים בפני עצמו ורימונים בפני עצמו, ורמב"ן סבירא ליה, שהיה הפעמון בתוך חלל הרימון עצמו.

 

וכתב מורי בהפלאה, לשון פעמון ורימון, פעמון ורימון, משמע כפירוש רש"י, אלא שצריך לדחוק בלשון ופעמוני זהב בתוכם, שמשמע כרמב"ן בתוכם ממש, וישב הלשון היטב עיין שם [ונראה שאף לפירוש רש"י] מכל מקום, לא לחינם נכתב לשון זה ופעמוני זהב בתוכם.

 

נראה לי כי אמרו חז"ל [ערכין טז] המעיל מכפר על לשון הרע, יבוא דבר שבקול ויכפר על דבר שבקול, וידוע כי רימון מרמז על מלאי מצוות כרימון, אך נתרוקן על ידי לשון הרע שנוטלים כל מצוותיו, ונותנים לאידך שנדבר עליו, וכשיתכפר על לשון הרע, אז מחזירים לו מצוותיו ויתמלא הרימון כבתחילה.

 

על כן רמז שהפעמון שהוא קול של לשון הרע, הוא בתוך הרימון, שהרי נתרוקן ממצוותיו ונתמלא מקול לשון הרע, אמנם כשנשמע קולו בבואו אל הקודש לשרת, ויתכפר לו עוונו, אז פעמון זהב בקול הקודש ורימון מלא מצוות, פעמון זהב של קודש ורימון מלא מצוות, זה בצד זה. (דרשות החת"ס דף ק"ע, ע"ב).