שער הזכירה פרק יד – כח מרחשון

מאוד מאוד ירגיל האדם את עצמו להיות זהיר במה שאמרו בכתובות (דף ה, ע"ב) תנו רבנן: לעולם אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים, מפני שהן נכוין תחילה לאיברים.

 

וביאור הדבר, שכמו דליקת אש הגשמי, אם נכנס באיזה בית, המקום שפוגע תחילה דרך הילוכו נכווה תחילה, כן העניין באש הרוחני החזק, שהוא אש הגיהנום, שנברא על ידי הטומאה שמטמא אדם את איבריו, אותו איבר שנטמא תחילה הוכן תיכף להיאחז בו תחילה העונש השמימי שהוא אש הגיהינום. ועל כן בעניין הקשה לדיבורים אסורים, האזניים הם האיברים הראשונים המתחילים האיסור בעניין שמיעת הדבר, וממילא נטמאים תיכף, ועל ידם נכנס הדבר אחר כך בלב, ומטמא אותו אם מקבל את הדבר ומאמין בעניין לשון הרע (וכן כהאי גוונא בשאר דברים שהם שלא כדת התורה), שעבר בזה על הלאו "שלא תישא שמע שוא" (שמות כג, א) שהוא תלוי בלב, וככתוב בספר חרדים במצוות לא תעשה שבתורה התלויות בלב. ועל כן האזניים הם מוכנים ראשונה לקבל עונשם בגיהנום. וכל שכן מלשמוע דברי לשון הרע על חברו, שהעוון הוא הרבה יותר גדול.

 

 

 

 

כתוב בתוספתא (פאה) והובאה בספר מצוות גדול: על שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכת דמים, ולשון הרע כנגד כולם.

 

ומפני זה העניין לבד צריך האדם לשמור עצמו מהמידה הרעה הזו מאוד, ובהתבוננו שכל הרעות והתלאות שיעברו עליו כל ימי חייו, הוא רק עבור הפירות של העוון, אבל עיקר העוון לא נמחל לו, ועונשו שמור לו לעתיד לבוא. (כבוד שמים לח"ח זצ"ל פ"א).