שער הזכירה פרק יד – כט מרחשון

על כן אם מכיר אנשים שהם בעלי ליצנות או מספרי לשון הרע, יזהר מאוד מלהיכנס בחבורתם, אפילו אם לא יסייע להם כלל, פן יענש בסיבתם, וכמו שכתבנו כמה פעמים בשם חז"ל. ולפי מה שאנו רואים היום, בעוונותינו הרבים, שנתפרץ איסור לשון הרע למאוד, ראוי לכל מי שנגע יראת ה’ בליבו, שלא לשבת בחבורת אנשים, אם לא שמכירם שהם נזהרים מדיבורים האסורים [וכמו שעשו אנשי ירושלים וככתוב בסנהדרין (כג, ע"א) עיין שם, כי על פי רוב מצוי מאוד שעל ידי הקיבוץ באים ללשון הרע ורכילות ושאר דיבורים.

 

ובאמת מי שיש לו לב נבון, צריך לברוח מחבורת אנשים בעלי קרנות כבורח מן האש. וכי למה לו להיכנס לכתחילה בחבורת אנשים שיתחייב אחר כך להוכיחם על דיבוריהם האסורים, שאם ישמע לדבריהם וילאה לענותם, גם הוא ייענש, כמו שכתוב בשערי תשובה במאמר קצ"ז וזה לשונו: "איש אשר ישמע את דברי בני אדם מדברים לשון הרע, או כי ישמע כל פה דובר נבלה, או יושב בסוד משחקים בוזי תורה ומצוות, ויודע כי הם סרבנים (בשע"ת סרבים) וסלונים, ואם יוכיחם לא יקשיבו אל דבריו, על כן ישים יד על פה, גם זה ייענש, כי לא יענה כסילים כאיוולתם, פן יאמרו לו כי הוא כמו הם וכי הודה על דבריהם, אף כי יתחייב לענות ולגעור בהם לתת גודל לתורה ולמצוות אשר בזו לעגו להם, ויקנא לכבוד נקי וצדיק אשר ישיחו, וזה אחד מן הדברים אשר יתחייב האדם לעזוב בעבורם חברת הרשעים, כי ייענש בשמעו את דבריהם הרעים וילאה לענותם, וזה הדבר מפורש בדברי שלמה שנאמר וגו’". עד כאן לשונו.

 

 

 

 

והנה על כל עבירות שבתורה סגי בקרבן על השוגג ועונש על המזיד ולגבי מצורע עונש צרעת וגם קרבן טהרה, אלא כמו שנאמר שמצורע הוא מוציא שם רע, הוא לשון הרע ששקול כנגד שלוש עבירות חמורות, והלשון מהיר במלאכתו לעשות עבירות יותר מכל האיברים, לכך נכפל לקבל עונש ולהביא קרבן.

 

 

וזה שנאמר במדרש זה"ש (תהלים נ): "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי" [פירוש: שהמדרש דרש הפסוק הזה על המספר לשון הרע]. והנה לגבי שאר קרבנות כתוב לה’ הוא שם הוי"ה, שהשם הרחמים מקבל הקרבן מהחוטא, ולא במידת הדין שאמר נפש החוטאת תמות, וזהו בכל העבירות, אבל במצורע שהוא חמור כשלוש עבירות אמר במידת אלוקים, דהיינו מידת הדין שמעניש אותו בצרעת שהוא נחשב כמת וגם צריך קרבן. (גנזי יוסף לג"ר יוסף זצ"ל ממשפחת בלוך אב"ד אעסק, נדפס לבוב תקנ"ב (הסכמת הג"ר לוי יצחק מברדיטושב) זצ"ל).