שער הזכירה פרק יז – יא כסלו

 

ואפילו אם בעל המחלוקת הוא קרובו, ואפילו הוא אביו, אף על פי כן יש לו להיזהר עד מאוד שלא לחלוק לו כבוד להימשך אחריו^*), ואפילו אם אביו מצוה עליו בעניין זה. וכמו שנפסק ביורה דעה (בסימן רמ, סעיף טו), שאם אמר לו אביו לעבור אפילו על מצוה של דבריהם, שלא ישמע לו, שגם הבן וגם האב כולם חייבים בכבוד המקום, וכל שכן בעוון חמור של מחלוקת.

 

וכמו שמצאנו בבני קרח שלא נמשכו אחר אביהם אף על פי שזה היה בזיון לאביהם, על כן נמלטו מהעונש שבא על אביהם, וכמו שכתוב בילקוט פרשת קרח, וזה לשונם: זהו שאמר הכתוב (תהלים א, א): "אשרי האיש", אלו בניו של קרח, "אשר לא הלך בעצת רשעים", שלא הלכו בעצת אביהם, שנאמר (במדבר טז, כו): "סורו נא מעל אוהלי האנשים הרשעים האלה", "ובדרך חטאים לא עמד" שנאמר (שם יז, ג): "את מחתות החטאים האלה" וגו’, עיין שם. ונאמר בילקוט, ומה זכות היה בידם של בני קרח שינצלו (פירוש, מהעונש שבא על אביהם) בשעה שהיו יושבים אצל קרח אביהם, רואים את משה וכובשים את פניהם בקרקע, ואמרו: אם נעמוד מפני משה רבינו, אנו נוהגים בזיון באבינו, וכבר נצטוינו על כיבוד אב ואם. לא נעמוד, כבר כתוב (ויקרא יט, לב): "מפני שיבה תקום", מוטב שנעמוד מפני משה רבינו, אף על פי שאנו נוהגים בזיון באבינו. באותה שעה הרחישו את ליבם בתשובה, עליהם אמר דוד המלך ע"ה (תהלים מה, ב): "רחש ליבי דבר טוב". מזה יש לדעת שאם לא ימשך אחר עצת אביו במחלוקתו לא יתפש ברשתו.

 

^*)הג"ה. ואפילו אם הוא רואה שהדין עם אביו, אף על פי כן יראה להשקיט, ולא להחזיק המריבה עם הצד שכנגדו. שמלבד מצוות הבאת שלום, יש לו לחשוב אולי טועה בדמיונו מצד האהבה התקועה בלב האדם, שהוא אוהב לאביו כנפשו, ככתוב בספרי (על דברים יג, ז):"רעך אשר כנפשך זה אביך", ואין אדם רואה חוב לעצמו.

 

 

 

מי שמדבר רע על חברו ומגנה אותו, יסובב הדברים לבסוף שיגנו אותו גם כן, לבד עונשו שבעולם הבא, וכן ראיתי כתוב בשם הקדמונים, ונתנו רמז על זה (ויקרא כד, כ): "כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו". (שמירת הלשון שער הזכירה פ"א).