שער התבונה פרק טז – יז שבט

 

ויש שסיבת הרגל עוונם בא להם מצד מידת נרגנות. והוא האיש אשר דרכו וחוקו להתאונן ולהתרעם, וימצא תואנות על חברו תמיד על מעשיו ועל דבריו, ואף על פי שחברו בתומו מתהלך עמו ולא זד עליו בדבר. וידון כל דבר לחובה ולא לזכות, וכל שגגה ישים לזדון, וחושד לחברו שבשנאתו אותו עשה הדבר הזה, כאמור (דברים א, כז): "ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה’ אותנו הוציאנו" וגו’. והנה המנוגע במידה הרעה הזאת, לא ימלט תמיד מעוון לשון הרע על ידי זה, כי בכל מה שחברו עושה או מדבר יתראה לו שכיוון רק נגדו.

 

והנה הרוצה להינצל ממידה הרעה הזאת, יתבונן ברעות המסובבות מהמידה המגונה הזאת, ועל ידי כך ינצל ממנה.

 

 

 

 

ובזה נראה לבאר דברי חז"ל (ראש השנה יז, א): "כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר: "נושא עוון ועובר על פשע", למי נושא עוון, למי שעובר על פשע", ופירש רש"י שם, המעביר על מידותיו, שאינו מדקדק למדוד מידה למצערים אותו, ומניח מידותיו והולך לו, אין מידת הדין מדקדקת אחריו אלא מנחתו והולכת. עכ"ל.

 

ונראה לבאר כי מי שאינו מדקדק על המצערים אותו מצד הרע שבמעשה, אלא תולה הוא את הדבר בטוב (וכמו שאמר רש"י בשבת הנ"ל), ומניח את החלק הרע מלדקדק אחריו, ומייחס לכל אדם רק את הטוב אשר בו, הרי במידה שאדם מודד מודדין לו.

 

שכך הוא דרכם של דיני שמים, שמידת הדין מדקדקת בו באופן שהוא מדקדק בבני אדם, אם הוא מעביר על מידותיו כן מידת הדין מתנהגת עמו, וכיון שהוא מעביר על מידותיו ודן הוא כל האדם לכף זכות, כן מידת הדין מעבירה עליו והוא נידון לכף זכות. (ועיין מה שנאמר במאמר לקראת יום הדין א’ נצו"י תשל"ב). ואף זו מן העצות היעוצות לנו לקראת יום הדין, שנתאמץ להעביר על מידותינו, ובזה נזכה שאף הקב"ה ינהג איתנו במידה זו, ויעביר כל פשעינו וחטאתינו מנגד עיניו. (שיחות מוסר לגר"ח שמואלביץ זצ"ל, מאמר כ"ח תשל"ג).