שער התורה – ח אייר

 

אמרו חז"ל בבא בתרא (קסה, ע"א): "רובן בגזל ומיעטון בעריות, וכולן באבק לשון הרע". מזה יוכל האדם להתבונן את גדול עניין שמירת הלשון שהלוא, אנו רואים, שטבע כל אדם להתגאות באיזה דבר שיהיה מנכר בזה חשיבותו: אם עשיר גדול הוא, יתחזק להיות לו חצר נאה, ואם בעל הבית, בבית נאה, ואפילו אם הוא נער משרת באיזה מקום, יראה שיהיה לו על כל פנים בגד נאה על שבת ויום טוב, כדי שלא יתבזה אצל חבריו לפי ערכו. ואם זה בעולם הכלה, שהתענוג והכבוד שלו הוא הבל וריק, כמה צריך לעשות מכפלי זה בעולם הנצחי.

 

הלוא ידוע הוא, שעל ידי שהאדם מתדבק בעבודתו של הקב"ה לקיים מצוותיו, נברא לכבודו שם היכל קדוש בפני עצמו להתעדן בו, ככתוב במדרש קהלת (פ’ יב ה"ה, אך יותר מדויק גמ’ ב"מ פג, ע"ב) "שלכל צדיק וצדיק נותנין לו מדור בפני עצמו לפי כבודו". ואם כן הדבר, האדם שהוא זהיר בימי חייו מעריות, אף ששכרו יהיה עבור זה גם כן גדול, ויותן לו מקום מוכן להתעדן בו נצח, אף על פי כן המין ההיכל הזה ותענוגיו מצוי הוא אצל רוב ישראל בגן עדן, ולא מנכר בזה חשיבותו כל כך, שהלוא רק מיעוטן נכשלין בעריות, ואם הוא זהיר בגזל, שרובן נכשלין בו, אף על פי כן אין ההיכל הזה גדול חשיבותו כל כך, שהלוא רק רובן בגזל, ומיעוטן שומרים עצמם מעוון זה. אם כן יש להם היכל כמותו, אבל אם יהיה זהיר במידת שמירת הלשון בכל פרטיו, חשיבות היכלו, שנברא על ידי מצוה זו, יהיה מנכר לכל בגן עדן, שהלוא באבק שלון הרע כולם נכשלים [אם לא מי שמתעורר בנפשו שלא להתרפות מזה], ואין להם מין היכל קדוש כזה כמותו.

 

 

 

 

 

אנו רואים בחוש, שבזה מתגבר כוח היצר מאוד ומטיל התרשלות על האדם שלא ללמוד עניינים אלו, ואפילו לדעת גודל השכר למי שזהיר בזה, שזה בודאי היה מן הנכון לאדם לדעת – מזה גם כן הוא מתרשל. ולא נאמר, חס ושלום, שאינו מאמין, כי כל ישראל מאמינים בכל התורה שהיא מפי הקב"ה! אלא שהיצר הרע מתחזק ומטיל עצלות על האדם, כי יודע הוא, שזהירותם בעניינים אלו יהיה גורם לבטל כל עמלו וטרחתו, על כן הוא נותן כל כוחותיו לזה. ("זכור למרים" לח"ח זצ"ל).