שער התורה פרק א – כט שבט

 

ונמצא לפי זה נוכל להבין כמה יש לנו להתחזק בלימוד התורה, הן מצד החיוב העצמי כמו שנבאר אם ירצה ה’ לקמן, והן מצד שינצל על ידי זה מכל חלקי הדיבורים האסורים, וכנ"ל. וכל שכן בזמננו שבעוונותינו הרבים נתמוטט עמוד התורה, כמה יש לאדם להתאמץ בזה, ככתוב בירושלמי פרק הרואה, רבי שמעון בן יוחאי אומר: אם ראית דור שנתייאשו ידיהן מן התורה, עמוד והתחזק בה ואתה נוטל שכר כולם וכו’. ונבאר במקצת את גודל חיוב האדם לתורה וגודל שכרו בעולם הזה ובעולם הבא.

 

כי הנה ידוע שעצם לימוד התורה, לבד מה שהלימוד מביא לידי מעשה, הוא מצוות עשה דאורייתא ככתוב (דברים ה, א): "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". ואמרו רז"ל (פאה פרק א, א): אלו דברים שאדם אוכל וכו’, ותלמוד תורה כנגד כולם. וכתוב בירושלמי (פרק א’ דפאה), שכל המצוות אינן שוות לבד אחד מן התורה.

 

 

 

 

ובדבר זה אנו לוקים בחסר ומנהג רע הוא אצלנו, שכשמדברים על דבר מצוה זו לקיימה, חושבים ומפלפלים ונושאים ונותנים בהלכה זו על אודות ה"כמוך" – עד היכן מגיע חיובו, או שחוקרים האם המצוה היא לאהוב גם את הרשעים הכופרים, ומתוך כך שוכחים את הכוונה הפשוטה של המצוה.

 

וכל זה בא לנו, משום שהכל חושבים שמצוה זו אינה נוהגת למעשה, והרי היא כמו "קדשים" ו"טהרות" שממתינים עמהם עד בוא המשיח. אך עלינו לדעת כי המשיח לא יבוא בלא שנקיים תחילה מצוה זו, אשר כאמור היא היא תיקון לעוון הגדול אשר בעטיו חרב הבית ונסתלקה השכינה, ועל כן על ידי קיומה כראוי נזכה לקרב קץ ביאת המשיח. (לקט שיחות מוסר ח"ב לגרי"א שר זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקא).