שער התורה פרק ח – כב ניסן

 

ויש שמורים היתר כיום בפנים אחרים ואומרים: מה נעמול לריק ללמדו תורה, אולי יצטרך ללכת לצבא כישתמלא לו השנת עשרים, וטוב ללמדו רק שאר חכמות ועניינים, אשר בהם אולי יקל לו מזמן העבודה^*), ודבריהם אלו דומים לאדם שמוכרח לנסוע בספינה על הים זמן מרובה, ומתייאש לקנות מזון, ואין מכין מזון כלל, מטעם שירא אולי לא יספיק המזון ההוא.

 

^*) הגה"ה. ובאמת כמה אנו צריכים להתבושש, דהא אם יזדמן לאדם שני עסקים טובים ומועילים, ואם יתפוס האחד, יהיה מוכרח להניח חברו מתחת ידו. יראה בעינא פקיחא איזה עסק הוא ודאי ואיזה הוא ספק, ויניח את הספק מפני הודאי, וכל שכן אם הוא רק ספק ספיקא. גם יראה בעינא פקיחא איזה עסק טוב ומועיל יותר, ואיזה עסק מתקיים יותר, כי לפעמים, אף אם יהיה האחד טוב יותר מחברו, אך העסק האחר נמשך לזמן כפלי כפליים, יבחר בזה שיתקיים יותר זמן ארוך, ועל אחת כמה וכמה אם הוא גם כן טוב בעצם יותר מחברו.

 

ואילו בענייני עבודת ה’ וענייני העולם, מסית היצר אותנו, שנניח ענייני עבודת ה’, שהוא טוב ומועיל בעצמותו יותר מכל ענייני העולם, כמאמר התנא (אבות ד, כב): "יפה שעת אחת בעולם הבא" וכו’, וגם הוא מתקיים לעד ולעולמי עולמים, מה שאין כן כל ענייני העולם, שהוא רק כצל עובר. וגם הטובה הנצחית שעל ידי עבודת ה’ יתברך הוא ודאי, אשר אין ודאי כמותו, מסית היצר אותנו, שנניח כל זה מפני ספק ספיקא של עולם הזה. וזהו מה שאנו אומרים ובוידוי: "סרנו ממצוותיך וממשפטיך הטובים, ולא שוה לנו", היינו שלא היה אפילו שוה בעינינו הטוב הנצחי והטוב הכלה בעולם הזה, והראיה, שדחינו את הודאי מפני הספק.

 

והרוצה להינצל מהסתת יצר הרע, יתבונן בנפשו תמיד, ויחשוב בגודל נועם השכר שיתן לנו הקב"ה עבור מצוותיו, כמו שכתב הגר"א, שלכך ברא הקב"ה את העולם הנצחי בכל ההכנות המצטרכות לזה, שיקבלו שם השכר עבור קיום התורה והמצוות, ולא נתן הקב"ה שכרו בעולם הזה, מפני שאפילו אם ינתן לאדם כל העולם הזה וכל תענוגיו עבור מצוה אחת, לא תספיק זה להתענוג שמגיע לו עבור המצוה. ואם יתבונן אדם בזה, בודאי לא ידחה הטוב הנצחי מפני ספק ספיקא שבעולם הזה.

 

 

 

 

 

יש אנשים שסיבת הרגל עוונם בא להם מצד אומר מותר. דהיינו שהיצר מטעה אותם שדבר זה איננו בכלל לשון הרע, או שעל איש כזה לא ציוותה התורה באיסור לשון הרע, ואדרבה מצוה לגנותו מחמת טעם פלוני ופלוני.

 

ובאמת כמעט רוב האנשים נכשלים בלשון הרע מצד חסרון זה, דהיינו חסרון ידיעה. והנה לחסרון זה אין שום עצה, רק שילמד תחילה אל אופני פרטי איסור לשון הרע, וידע הדין על בוריו עד היכן מגיע כוחו של לשון הרע על פי דין. (ה"חפץ חיים" זצ"ל).