שער התורה פרק ח – כז ניסן

 

ועתה נלך לשאר אבות, הנה יצחק אבינו, ידוע שהיה בעת העקדה בן שלושים ושבע (בראשית רבה נה, ד), ובודאי אם לא היה מתרצה, לא היה אברהם הזקן יכול להכריחו לעולה, אלא ודאי שברצון גמור עשה יצחק את זה, וכמו שמצאנו שאמר הכתוב (בראשית כב, ח): "וילכו שניהם יחדיו", בלב שוה. וממה שהיה יצחק מתרצה לזה, על אחת כמה וכמה שלא היה מונע מדברים הקטנים עבור רצונו של הקב"ה. ואם כן, אנו שזוכרים זכותו תמיד, כמה אנו צריכם ללכת בדרכו, שלא למנוע תורה ומצוות עבור שום דבר.

 

 

 

 

כל יהודי שלא למד את ה"חפץ חיים" לכל הפחות מאה פעמים עד שידע אותו על בוריו, שלפני כל דיבור יוכל לדעת האם מותר לומר את זה או לא – עליו לבוא לשאול שאלה לפני שמוציא דיבור שיש בו חשש. פונים אלי בשאלות בכל העניינים בתורה, אפילו בדברים שההיתר בהם פשוט יותר, או בעניינים שיש בהם חומרות שונות ורק בעניין זה של לשון הרע עדיין לא באו לשאול אותי.

 

תמה אני מפני מה לא יבואו לשאול האם מותר לספר דבר פלוני או אסור, ואני אכתוב לו תשובה ארוכה עם מקורות מהפוסקים עד שידע האם מותר הדבר או לא.