שער התורה פרק י – ד אייר

 

ולא יטעה האדם בנפשו לאמור: מה קול הרעש הזה על סילוקי את בני מהתורה? וכי בשביל זה לא יכול להיות איש ישראל כמו שאר אנשי ישראל? אבל באמת לא כן, אחי, כי כבר מוכח ממה שאמרו חז"ל בברכות (דף סא, ע"ב) וכמה מקומות, ונבחן דבר זה בזמננו גם כן בכור הניסיון, שאיש הישראלי, שלקח מן התורה, הוא כמו דג שנלקח מן המים, אף שיש לו קצת חיות עדיין, מכל מקום ברור הדבר שודאי ימות לבסוף, ואי אפשר להדג לחיות, כי אם איזה עשות, כל זמן שלחלוחית המים יש עדיין על הגוף, אבל כשמתייבשת, תיכף מת, כי נפסק לגמרי החיות.

 

כן עצם קדושת ה’ החופפת על עמו ישראל, שעל ידה יזכו לעתיד לבוא להיות קיימים לנצח, כמו שכתוב (דברים ד, ד): "ואתם הדבקים בה’ אלוקיכם חיים" וגו’, וכמו שאמרו חז"ל (דברים רבה, פרשת עקב) על הפסוק הזה, הוא רק על ידי אמצעות התורה, וכשבני אדם פורשים עצמן מן התורה, כל זמן שלחלוחית התורה יש עדיין עליהם, הם עסוקים עדיין קצת במצוותיה, אשר הורגלו בה מכבר, אבל בהמשך הזמן, שמתחילה הלחלוחית להתייבש, מתחילים להפסיק גם ממצוות הרגילים, עד שלבסוף, חס ושלום, יבטל כל התורה וכל המצוות, ומי יודע למה יבוא על ידי זה.

 

ובאמת מקרא מלא בפרשת בחוקותי (ויקרא כו, יד): "ואם לא תשמעו לי [פירוש להיות עמלים בתורה כפירוש רש"י שם] ולא תעשו את כל המצוות האלה [משלא תלמדו לא תעשו], ואם בחוקותי תמאסו [מואס באחרים העושים], ואם את משפטי תגעל נפשכם [שונא החכמים], לבלתי עשות [מונע אחרים מעשות], את כל מצוותי [כופר של ציויתים, לכך נאמר: את כל מצוותי ולא את כל המצוות], להפרכם את בריתי [כופר בעיקר. הרי שבע עבירות, הראשונה גוררת השניה, וכן עד השביעית, ואלו הן וכו’. כל זה פירש רש"י והוא מהתורת כהנים].

 

 

 

 

 

אל תחשבו, בחורים, שאתם יושבים בית ה’ וצועקים "שבתי בבית ה’ כל ימי חיי" – ובזה די, זה אמנם טוב, אבל אם לא תלמדו מוסר אודות קנאה, לשון הרע, כעס, גאווה, תאווה, כדי להיות "בעל הבית" על הגוף" – אז לא תוכלו להתאפק בעת שיעלה הניסיון לדבר לשון הרע או לכעוס, כיון ששליטה כזו לא שייך אלא על ידי מוסר, שלימוד המוסר מלמד חומר הדברים ומועיל לקבעם בלב. (יראה ודעת לג"ר רבי יהודה סגל זצ"ל, ראש ישיבת מנצ’סטר).