שער התורה פרק יא – יט מרחשון

 

בואו וראו כמה גדול כוח השלום, שבתחילת בריתו של עולם נתעסק הקב"ה לבראו בדבר של שלום, שנאמר (בראשית א, ג): "ויאמר אלוקים יהי אור", ומנין שהאור שלום? שנאמר (ישעיה מה, ז): "יוצא אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע", מכאן אמרו חז"ל (שבת כג, ע"מ ב): "נר ביתו, וקידוש היום, נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו". ולא עוד, שהרבה תקנות תקנו חז"ל משום דרכי שלום, שכך אמרו חז"ל (גיטין נט, ע"מ א): אלו דברים אמרו משום דרכי שלום: כהן קורא ראשון, ואחריו לוי, ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום. מעריבין בבית ישן, מפני דרכי שלום. בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום, וכן הוא אומר (משלי ג, יז): "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

 

ואמרו חז"ל באגדה (במדבר רבה פרשת בהעלותך טז, יז, בשינוי קצת): י"ג דברים חיבבן הקב"ה מכולם לא כפל אלא שלום, ואלו הן: כהנים ולויים וישראלים, סנהדרין והבכורות, ותרומת המשכן והקרבנות, ושמן המשחה, וארץ ישראל ירושלים ובית המקדש ומלכות בית דוד, והכסף והזהב. הכהנים, ו"כהנו לי" (שמות כח, מא), הלויים, "ולקחתי את הלויים לי" (במדבר ג, מא), ישראל, "ואתם תהיו לי וגו’" (שמות יט, ו). סנהדרין, "אספה לי שבעים וגו’ (במדבר יא, טז), הבכורות, "קדש לי" (שמות יג, ב), התרומות, "ויקחו לי תרומה" (שם כה, ב), הקרבנות, "תשמרו להקריב לי" (במדבר כח, ב), שמן המשחה, שנאמר (שמות ל, לא): "שמן משחת קדש יהיה זה לי". בית המקדש, "הוא יבנה לי בית" (דברי הימים א יז, יב). מלכות בית דוד, "כי ראיתי בבניו לי מלך" (שמואל א טז, א). הכסף, "לי הכסף ולי הזהב" (חגי ב, ח). ומכולם לא כפל השלום שנאמר (ישעיה כז, ה): "או יחזק במעוזי יעשה שלום לי, שלום יעשה לי".

 

גדול השלום, שהוא קודם לשבחו של מקום: כשבא יתרו אצל משה מיד "וישאלו איש לרעהו לשלום" (שמות יח, ז), ואחר כך – ויספר משה לחותנו את כל הניסים שעשה הקב"ה לישראל. ולא עוד, אלא שבכל המצוות שעושים הרשעים בעולם הזה הקב"ה נותן להם שכרן בעולם הזה, כגון עושר ונכסים ושנים וכבוד ושאר הטובות, חוץ משלום שאינו נותן להם, שנאמר (ישעיה נז, כא): "אין שלום אמר ה’ לרשעים". ולא עוד, אלא שהשלום נותנו הקב"ה שכר לצדיקים, שנאמר (ישעיה לב, יז): "והיה מעשה הצדקה שלום". ולא עוד, אלא שבשלום מקרב את הגרים ובעלי תשובה שנאמר (שם נז, יט): "בורא ניב שפתיים, שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר וגו’". (מכילתא יתרו יט, ה) גדול השלום שבכל המסעות כתוב "ויסעו ויחנו" (במדבר לג), שהיו חונים במחלוקת ונוסעים במחלוקת, כיון שבאו לפני הר סיני כתוב (שמות יט, ב): "ויחן שם ישראל נגד ההר". אמר הקב"ה: הרי השעה שאני נותן תורה לבני, שכל זמן שהיו שרויין בשלום זה עם זה, שכינה ביניהן, וכן הוא אומר (דברים לג, ה): "ויהי בישורון מלך בהתאסף וגו’", אימתי מלכותו ושכינתו מתקיימת בישראל? בזמן שכולם נעשין אסיפה אחת.

 

בואו וראו כמה גדול כוח השלום, שבכוח השלום העולם מתקיים, שכך אמרו חז"ל (אבות א, יח): "על שלושה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום", שנאמר (זכריה ח, טז): "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם וגו’". ולא עוד, אלא שבזמן שיש שלום בין הבריות, פירותיהם מתברכים, שנאמר (שם יב): "כי זרע השלום הגפן תיתן פריה וגו’", וכן הוא אומר (תהלים קמז, יד): "השם גבולך שלום וגו’".

 

אמרו חז"ל (ויקרא רבה ט, ט): גדול השלום, שהמוחק אות אחת מן השם, עובר בלא תעשה, שנאמר (דברים יב, ג): "ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא", וכתיב בתריה "לא תעשון כן לה’ וגו’", וכדי להטיל שלום בין איש לאשתו אמרה תורה (במדבר ה, כג): "וכתב את האלֹת האלה הכהן בספר ומחה אל מי וגו’", אמר הקב"ה, שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים. ועוד אמרו חז"ל (שם): גדול השלום שכל הברכות הטובות ונחמות הטובות שהקב"ה מביאן על ישראל, חותמיהן שלום. בקריאת שמע "פורש סוכת שלום", בתפילה, "עושה שלום", בברכת כהנים, "וישים לך שלום" וכו’, לכן בני, הווי זהירים במידה זו, לאהוב שלום ולרדוף שלום, שאין קץ למתן שכרן של אוהבי שלום ורודפיו. עד כאן לשון הספר מעלת המידות.

 

 

 

 

 

ויותר מזה מצאנו במדרש אגדת בראשית (פרשת בראשית ב, ו), לעתיד לבוא הכל מתרפאין, ונחש אין מתרפא, וכשם שנחש אין לו רפואה, כך האומר לשון הרע על חברו אין לו רפואה לעתיד לבוא, שנאמר (קהלת ט, יא): "אם ישוך הנחש בלא לחש, כן אין יתרון לבעל הלשון".  

 

וגרסינן בפרקי דרבי אליעזר (פרק נג), כל המלשין את חברו בסתר, אין לו רפואה (צריך לומר, אין לו חלק לעולם הבא), שנאמר (תהלים קא, ה): "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית" [פירוש לחלוטין כמו שנאמר בערכין (טו,ב)] וכתוב אחר אומר (דברים כז, כד): "ארור מכה רעהו בסתר".

 

דע לך שהוא כן: בוא וראה הנחש שהלשין בין הקב"ה ובין אדם ועזרו (פירוש, אשתו) אררו הקב"ה שיהיה עפר מאכלו, שנאמר (בראשית ג, יד): "ועפר תאכל כל ימי חייך" (פירוש, כמו כתיב כל ימי חייך, ובודאי הכוונה, שלא יתרפא אף לימות המשיח, כמו שאמרו בברכות (יב, ב): "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" להביא לימות המשיח, אף כאן אין לו רפואה תמיד). (הח"ח שער הזכירה פ"ח).