שער לחיים חדשים

נכון שנמאס שם בחושך?

אז תדעו שיש אחד שיכול לעזור לנו לצאת מזה – רבי נחמן מברסלב.

הצדיקים האמיתיים פותחים בפנינו שער לחיים חדשים ונפלאים – חיים של אמונה. ואנחנו מנסים לעבור דרך השער הזה, גם זה נכון. רבי נחמן מברסלב אומר לנו שארץ ישראל, תפילה וניסים – דבר אחד הם! נכון שאנחנו צריכים לעבוד תוך כדי הטבע, בפשטות, אבל זו גם אמת שבורא עולם איתנו כאן, הוא המנהיג, הוא השולט והוא זה שיכול לשנות את הטבע אם רק ירצה.

האמונה צריכה להביא אותנו לארץ ישראל – לחיות בעולם הזה – ארץ – אבל כישראלים – עם אמונה וביטחון.

אנחנו חיים בעולם הזה, מתפרנסים ועוסקים בכל שהוא מציע לנו, אבל הכל צריך להיות עם קשר וחיבור לבורא עולם, עם שקט נפשי, עם ידיעה נחושה ומוחלטת שהשגחתו הפרטית הנפלאה והאוהבת של בורא עולם היא המובילה אותנו. אין מה לדאוג, אין ממה לפחד. הדרך היחידה להגיע לארץ ישראל היא עם אמונה.

אברהם אבינו שאל "במה אדע?" אחרי שהקב"ה הבטיח לו את ארץ ישראל. הוא עשה משהו שהיה צריך להיעשות בדרך אחרת. הוא שאל "במה אדע?" ובגלל השאלה הזו נגזרה הגלות. רק בגלל ששאל שאלה אחת.

הוא עצמו לא היה בגלות, גם לא יצחק אבינו. אבל יעקב אבינו ו-12 בניו, י"ב שבטי ישראל, ירדו לגלות במצרים. ולמה הם? בגלל שהם ייצגו את המודעות הרוחנית והתפילה. יעקב אבינו מייצג את הדעת, ובניו היו אלה שחיברו וקישרו את העולם זה בחזרה לבורא עולם עם התפילה.

מאמרים נוספים בנושא:

זה לא הקפה

עשרים ואחת נקודות לשמחה

מוכרחים? כן!
בשמחה תמיד?!
איך נהיה שמחים?
האלף-בית של החיים

מה עושה לכם את זה, הספל או הקפה?

די לחיצוניות

לא תנצחו אותי!

יש חיים אחרי הפרה

אבא יודע הכי טוב

רבי נחמן מברסלב כותב (ליקוטי מוהר"ן ז): "וכשפוגמין באמונה, בתפילה, בארץ ישראל – הוא יורד לגלות".

שלושת הדברים האלו מחוברים.

אבל איזה עוון יש כאן? איזה פגם? איך פוגמים באמונה? נראה שבכל רגע שאיננו מעוררים את החושים שלנו לנוכחותו של הבורא איתנו, אנו פוגמים באמונה. לכן רבי נחמן אומר שירידה לגלות מתרחשת כשפוגמים בשלושת הדברים הללו.

הרבי מסביר ואומר ש – מִצְרַיִם, בקריאת עם ניקוד שונה זה – מֵצַרים, שהם ההיפך מניסים. זה מקום בו אי אפשר לראות את ההשגחה הפרטית. זה מקום בו הטבע כל כך חזק אך אפשר לראות ניסים אבל לא להשיג זאת בראש, בחשיבה ובידיעה. אנחנו יכולים לראות את השמש, הכוכבים או אפילו את הים נחצה לשניים מול עינינו, אבל לזקוף זאת ל'טבע' – 'הייתה רוח חזקה מאוד'…

זה דפוס חשיבה של מִצְרַיִם – מֵצַרים, דברים שמצמצמים ומייסרים את עם ישראל. זה מקום של חושך ושעבוד. הוא מביא אותנו להרגיש חושך מסביב כל הזמן. אנחנו מרגישים שאיננו יכולים לעשות כלום. גם לא להתפלל. אנו מרגישים שבורים ונתפסים ברשת האשליות. והאשליה הכי גדולה היא כשאנו אומרים לעצמנו, ומאמינים, ש'אני לא יכול….' זה המִצְרַיִם – מֵצַרים הכי גדול שיש.

זה דפוס חשיבה שעושה את החיים קשים ומורכבים אבל צריך לשחרר! וכשזה קורה הדרך אל השער פתוחה…

ולמה מצב כזה מוביל? הוא בהחלט גורם למשהו. הוא מוביל אותנו לא להתפלל בכוונה, ללא ריכוז או פוקוס. אנחנו מוותרים על התפילה ונסחפים אחרי הרגשות. מוותרים על להרגיש קרוב לבורא עולם עם הברכות, ואפילו לא מנסים לומר אותן בכוונה אמיתית או עם רגש כלשהו. אנחנו לא מרגישים קרובים לאבא שבשמים. וכשאנו במצב כזה, זה אומר שעדיין לא קיבלנו את התורה. כי התורה מביאה אותה לידי שמחה, אבל אין לנו ראש ללמוד… כל מה שאנחנו רואים הוא רק את הלא מספיק והחסר. האמונה נסתרת מאיתנו כי אנחנו בגלות, במִצְרַיִם – מֵצַרים.

שלושת הדברים הללו הולכים ביחד. אמונה היא, בפשטות, האמת של העולם הזה. האמת שבורא עולם ברא את העולם הזה. האמת שאנו עם ישראל. האמת שהתורה ניתנה בהר סיני. האמת שבורא עולם אוהב אותנו אהבת אינסוף! זקוק לנו ותמיד איתנו! האמיתות האלה מובילות אותנו לתפילה. והתפילה היא שאנו מאמינים שאנו יכולים לשנות את הטבע!

התפילה מביאה אותנו לארץ ישראל – לחיים עם אמונה, שקט נפשי ושמחה!

והמסע הרוחני אליה שווה כל מאמץ!