תגידו לא לפסימיות!

בעיר אחת, כך מספר סיפור עממי, בפרברי הג'ונגל היה גן חיות ענק. את החיות צדו בג'ונגל והביאו לגן. האגף הפופולארי ביותר היה של החתוליים.

יום אחד צדו את הטיגריסית הגדולה – מלכת החתוליים, שכמובן כעסה. אחרי הכל, היא איבדה את הכתר שלה, את חיי החופש והזוהר שלה כמלכה ועכשיו היא בשבי. ברבות הימים היא נכנסה לאפאטיות, שכבה בפינת הכלוב ולא זזה.

יום אחד חדר לכלוב עכבר קטן. "שלום לך המלכה טיגריסית, באתי לבקר אותך ולתת לך כבוד", אמר לטיגריסית שפקחה עין אחת ממקום רביצתה ועצמה אותה במהרה. אבל העכבר הקטן לא ויתר. "תסלחי לי, אבל מעולם לא ראיתי טיגריסית כמוך!"

והיא בשלה, לא מגיבה. כשהעכבר החל לעשות את צעדיו החוצה היא פתאום קראה לו, "חכה, בורא רגע. נו, מה יש לך לומר לי קטנצ'יק?"

העכבר נשם עמוק ושאל, "איך זה שאת, שהיית מלכת הג'ונגל, משגיחה ושומרת על כל החיות נמצאת עכשיו בשבי?"

"יום אחד" החלה לספר הטיגריסית, "שמעתי עז בוכה, התקרבתי אליה לעזור לה והבנתי מאוחר יותר שנפלתי למלכודת. כשהתעוררתי, מצאתי את עצמי פה".

"את שואפת לחזור לג'ונגל?" שאל העכבר.

"מה השאלה? אין דבר שאני רוצה בו יותר מזה" השיבה.

"אז למה את כאן? את לא רואה כמה דקים הם הסורגים?"

"אמרו לי שאף אחד לא הצליח לברוח, מה אתה כבר יודע?"

"אל תקשיבי לקולות של הייאוש הפסימי" אמר לה בנחישות, "אל תשכחי מי את!"

הטיגריסית החלה להרגיש בתוכה עוצמה ותקווה, ואז… בשאגה אחת חזקה ותנועת יד מהירה היא פרצה קדימה. באותה שנייה הסורגים נקרעו. בלי היסוס היא ניתרה אל החופש. אחרי שיצאה, היא עצרה והסתכלה לאחור. ליבה התמלא הוקרת תודה לעכבר הקטן.

היא הביטה על החיות האחרות ורצתה לעזור להם, לקרוע בשביל כולם את הסורגים ולשחרר אותם, אך קול פנימי אמר לה, "את יודעת, הבחירה לחופש צריכה להיות שלהם! גם אם תקרעי עבורם את הסורגים הם יישארו בפנים… מפחד".

מאמרים נוספים בנושא:

עוברים קירות

צריך לעשות משהו

תיזהרו מהקיר

אל תשפטו את החיים

תסתכל, תראה טוב

ואפילו בהסתרה

להזיז את הגבינה

הדבר הכי טוב שקרה לך

אף פעם אל תגיד אף פעם

אם תרצה, תרים גם משקולות

פשוט, לזרוק את השכל
אל תחפשו את ההיגיון
אמונת החתולים

אל תיכנעו לפסימיות!

ככה זה גם איתנו, שלא תחשבו אחרת. אנחנו יכולים לצאת לחופש ולעצמאות אם רק נבחר בזה. אנחנו חיים עם מחשבות ואמונות הנובעות מהמיקום הגיאוגרפי שלנו, מהאמונה הדתית והחינוך שקיבלנו, מצבע העור שלנו, ממבנה הגוף ומצורת העיניים. גם לדעות הפוליטיות של הורינו והחברה בה אנו חיים יש השפעה רבה. המגדר החברתי אליו שייכים, בית הספר ותנועת הנוער בה היינו, כל אלה בעלי השפעה רבה עלינו.

היום העולם שלנו פתוח, הגבולות נפרצו, הטכנולוגיה מקרבת (או מרחיקה) בין השוני. נישואים בין בני עדות, מחיצות שנופלות, צרות האופקים, סגנונות מיושנים ודעות קדומות – כל אלה מקבלים גוון וצבע חדש.

מתברר לנו יותר ויותר שאנחנו לא מכירים את העולם ושאנו יודעים מעט מאוד… ככל שהאינפורמציה זורמת, הרפואה משתכללת, המדע מתפתח וכן הלאה. אנחנו מבינים שהידע שלנו מועט.

אז אל תרשו לעצמכם להיות פסימיים! אל תיכנעו לפסימיות! אל תאפשרו לעצמכם לפתח ציפיות קטנות בכל מה שקשור אליכם עצמכם! באופן אישי ובאופן לאומי.

כך אומר מיתוס הכישלון – טוב לחיות אישית ולאומית על פני עשייה של דברים הממלאים אותנו שמחה.

עשייה של דבר שיש לנו תשוקה ומשיכה אליו ואחר כך יש תחושת סיפוק ונעימות – היא עשייה של תכלית. אפשר להתפרנס מהם. להתנדב או לספק שירות. לעיתים, אנשים לא מתנסים במה שהם אוהבים. למה? כי יש להם פחד מכישלון. החידוש הוא – שכישלון הוא אשליה. איש אינו נכשל בשום דבר. כל מה שעושים מייצר תוצאה. אין כישלונות – יש רק שיעורים!

השאלה היא, מה עושים עם התוצאות שיצרנו? האם לומדים ומתקדמים בזכותן, או מתמלאים ברגשות פסימיים?

ראשית, טוב להחליש קולות של חולשה ופחד. דבר שני, לזכור מי אנחנו, לפרוץ קדימה כמו הטיגריסית ולבחור בטוב. כמו סירת מרוץ במים, השובל הלבן שהיא משאירה אינו אלא עקבות. השובל הוא לא הכוח המניע, הוא גם לא אחראי על מה שקורה עכשיו. הכוח המניע קדימה הוא המנוע שמייצר ברגע ההווה אנרגיה.

זכרו, את הסורגים אתם יכולים לפרוץ בקלות, השאלה אם אתם באמת רוצים?

* * *

עדנה קדוש – אחות טיפול נמרץ, מטפלת ברפואה משלימה רב תחומית. מאמנת ותומכת על פי חכמת המזרח, המערב והחסידות. מורה בשיטת נקודתרפיה. מחברת הספר "49 ימי מסע". להזמנת הספר וסדנאות בריאות: 050-5574065, ednakadosh18@gmail.com וכן באתר www.ednakadosh.com