תוכחה

 

לפעמים כשאדם מוכיח את עצמו או את חברו ומתחיל להזכיר את המעשים הרעים שעשה, אזי שכיח שיפול עוד יותר ויותר, כי נופל בדעתו מאוד, ויש שנפלו מאוד על ידי זה, וכל זה נמשך מבחינת התוכחה שאינה כראוי, שמחלישה את כוח הנשמה על ידי שמעוררים הריח הרע של העוונות, כי עיקר התוכחה צריכה להיות בבחינת מטה כלפי חסד, לחפש ולמצוא בעצמו וכן בחברו על כל פנים נקודות טובות, והתוכחה תהיה בדרך של חסד – לחזק את עצמו ואת חברו בהשם יתברך ולבטוח ברחמיו העצומים, שיש אצלו חסד כזה, שגם כל המעשים הרעים יכולים להתהפך לזכויות, אפילו אם הרבה לפשוע מאוד, חס ושלום, כי: "עם השם החסד והרבה עמו פדות". ועיקר התוכחה תהיה באופן שיחזק את עצמו ואת חברו להתעורר להשם יתברך ולהתחיל מעתה ולהתקרב אליו, ולא שיקלקל יותר על ידי תוכחתו, שיפול חס ושלום יותר, ולתוכחה נכונה כזאת אין זוכים כי אם על ידי שמקשר האדם את עצמו לצדיקי הדור, שהם בחינת משה, שעל ידי תוכחתם מוסיפים ונותנים ריח טוב בנשמות.

 

פעם אחת אמר לי: הרי אתה כן מדבר עם אנשים. יש לך לשאול אותם "מה?!".

 

ואמר את המילה "מה?!" בהמשכה ובקול גדול מעומק הלב, שראוי לשאול לבני אדם שאין חושבים על אחריתם: מה?!

 

כלומר, לאחר כל הסכסוכים והבלבולים והמניעות והטענות והאמתלאות של שטות והבל שיש לרוב בני אדם, תירוצים של שקר על שרחוקים מהשם יתברך, אף על פי כן סוף כל סוף – מה יהיה ממך? מה תעשה באחריתך? מה תשיב לשולחך? ומה אתה חושב? וכי אין אתה יודע שאתה גֵר בארץ הזאת וכל ימי שנותינו הבל וריק כצל עובר וכענן כלה. וכל זה אדם יודע היטב. ואם כן – מה אתה חושב? שים ליבך לדברים האלה היטב, והכניסם היטב בעומק ליבך ואל תשליכם אחרי גֵוְךָ. הפוך בהם והפוך בהם למען תהיה לך נפשך לשלל.