תורה יט-המשך

ג – (המשך)

 

וזה בחינת: מדורה של שבעין כוכבין הנזכר בזוה"ק (פ’ ויקהל ר"ג ע"א), היינו הרע הכולל שהוא תבערת המדורה של תאוות ניאוף שכל השבעין אומות כלולין בו : וזה בחינת חשמ"ל, חיות אש ממללות (חגיגה י"ג). חיות אש – בחינת חוה אשה. היינו בחינת לשון הקודש כנ"ל, שעל ידו מתמלל ומשתבר אש המדורה של שבעין כוכבין. וזה בחינת מ"ל מ"חשמל", שהם בחינת מדורה של שבעין כוכבין, שנתמלל ונתבטל ע"י לשון הקודש. כי ע"ש זה נקרא לשון הקודש, כי כל מקום שאתה מוצא גדר ערווה, אתה מוצא קדושה (מ"ר קדושים פ’ כ"ד). וזה שפירש רש"י (כראשית שם): על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו – מכאן שנאסר להם עריות, רוח הקודש אומרת כן. רוח הקודש, היינו לשון הקודש, כמו (תהלים ל"ג): וברוח פיו כל צבאם. שע"י לשון הקודש, נאסר ונתקשר התאווה של תאוות ניאוף, היינה המדורה של שבעין כוכבין, שאין לו שליטה על ישראל ע"י לשון הקודש, בבחינת לשון נופל על לשון כנ"ל, שהרוח שטות נתבטל ע"י רוח הקודש. וזה בחינת תיקון הברית, שהוא בחינת רוח הקודש, בבחינת ולא קמה עוד רוח באיש (כמו שדרשו רז"ל זבחים קטו).

 

וזה: ויסגור בשר תחתנה, (ברכות ס"א) –  לא נצרכה אלא למקום החתך, היינו חיתוך הדיבור. וזה: (שם) ויבן – עשאה כאוצר, שעיקר עשיה ותיקון של לשון הקודש, תולה ביראת ה’ היא אוצרו (ישעיה ל"ג), כמו שכתוב (קהלת י"ב): סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא. וזה: כאוצר של חטים, היינו היראה הוא אוצר, שבו תלוי עשיה ותיקון של חטה, כ"ב אותיות של לשון הקודש (תיקון ט"ז). וזה בחינת (תהלים ס): אלקים דיבר בקדשו – שדיבור הקודש תולה באלקים ירא. ויוסף, ע"י שהיה לו שלימות לשון הקודש, כמו שכתוב (בראשית מה): כי פי המדבר אליכם – בלשון הקודש, על כן כתוב בו, (שם מ"א): הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו. רוח אלקים, היינו תיקון הברית, בבחינת: ולא קמה עוד רוח באיש. כי בלשון הקודש תלוי תיקון הברית, בבחינת: מכאן שנאסר להם עריות, כי זה בלא זה אי אפשר להיות, היינו תיקון הברית ושלימות לשון הקודש הם תלויים זה בזה.

 

וזה (משלי כ"ט): ורועה זונות יאבד הון. אל תקרי מהונך, אלא מגרונך, שהוא בחינת לשון הקודש. כי מי שפוגם בברית, מאבד לשון הקודש. וזה (שם ג’): כבד את ה’ מהונך – כבד דייקא, כי בו תלוי בחינת כבוד. כי היפך הכבוד, הם חרפות ובזיונות, והם תולים במקום עריין, כמובא בתיקונים (תיקון נ"ח): ולא יתבוששו – אין בושת אלא במקום עריין. עריין הוא פגם הברית, בבחינת ערלה, בחינת (בראשית ל"ד): כי חרפה היא לנו. וזה: כבד – שהיא היפך של חרפוה ובזיונות, שהוא תולה בהונך, היינו בגרונך, שהוא שלימות לשון הקודש כנ"ל. ושם יוסף על שם שלימות לשון הקודש, שהוא תיקון הברית, בבחינת (שם ל’): אסף אלקים את חרפתי. כי בו תלוי כבוד, כי אין בושת אלא במקום עריין כנ"ל.

 

ונחש, שהוא הרע הכולל הנ"ל, כשאין שלימות בלשון הקודש, אזי הוא הולך ושולט על לשון הקודש, בבחינת: נחש שולטנותיה על בשרא (כמובא בזוה"ק). היינו בחינת חוה הנ"ל, שהיא בשר מבשרו, בבחינות: בשר קודש (חגי ב’). וזה בחינת נחש שפיתה לחוה והטיל בה זוהמא, שהוא הרוח סערה, הרוח שטות, אשת כסילות (משלי מ’), והולך ומפתה את הרוח הקודש, שהוא לשון הקודש, אשה חכמה, בבחינת חכמות נשים (משלי י"ד), ומטיל בה זוהמא. וזה בחינת (בראשית ד’): לפתח חטאת רובץ. לפתח – היינו פתחי פיך של לשון הקודש, שהחטאת הזה רובץ לינוק ממנו:

 

ד

 

ודע, שאשת כסילות הזאת, שהוא כללות הרע של שבעים לשון, אי אפשר להם לינוק מאשה חכמה, מלשון הקודש הנ"ל, אלא ע"י בחינת עץ הדעת טוב ורע, שעל ידו הוא מפתה את הלשון הקודש, ומטיל בה זוהמא. ועץ הדעת, שיש בו שני כחות, שהן טוב ורע, הוא אמצעי בין לשון הקודש, שהוא אשה חכמה, שכולו טוב. ובין לשון של שבעין עממין, שכולו רע:

 

ועץ הדעת טוב ורע, זה לשון תרגום שהוא אמצעי בין לשון הקודש, ובין לשון של שבעין עממין. ולשון עממין, כשרוצים לינוק מלשון הקודש, א"א להם לינוק ממנו אלא ע"י לשון תרגום. לשון תרגום הוא בחינת אשה משכלת (משלי י"ט), בחינת משכיל ע"י תורגמן (פסחים קי"ז), כי לשון תרגום יש בו טוב ורע, לפעמים הוא בחינת מַשְׂכִּיל, ולפעמים הוא בחינת מְשַׁכֵּל. ואשת כמילות הזאת, היא מפתה את האשה חכמה ע"י אשה משכלת. כי עיקר תגבורת הקליפה, אינו אלא ע"י לשון תרגום, בבחינת (דברים כ"ו): ארמי אובד אבי, ובבחינת (במדבר כ"ג): מן ארם ינחני בלק, שהוא לשון תרגום, שהוא לשון ארמי, שדרך שם מתעוררים לינוק מהקדושה:

 

ועיקר בניינה ושלימות של לשון הקודש, אינו אלא ע"י שמפילין הרע של התרגום, ומעלין את הטוב שבתרגום, ללשון הקודש, שעל ידי זה נשלם לשון הקודש. ולבן הארמי, שהוא ארמי אובד אבי הנ"ל, רצה לינוק מהקדושה ע"י התרגום, ועל כן קרא לו: יגר שהדותא (בראשית ל"א). ויעקב היה מעלה את התרגום ללשון הקודש, וע"כ קרא לו: גלעד בלשון הקודש. וזה (שם ב’): ויפל ה’ אלקים תרדמה, מספר תרגום כמובא, כי ע"י התרגום, עיקר בניינה של לשון הקודש:

 

וע"י שמעלין את הטוב שבתרגום ללשון הקודש, ומפילין הרע שבו, נופלין כל השבעים לשון, בבחינת לשון נופל על לשון. וזה: ויפל –  נוטריקון: פ’ה ל’הם ו’לא י’דברו, כי ע"י בחינת תרדמה שהוא בחינת לשון תרגום, שעל ידי זה עיקר בניינה של חוה, שהוא בחינת לשון הקודש, ע"י שמעלין הטוב שבו ומפילין הרע שבו כנ"ל, על ידי זה נופלין כל השבעים לשון, בבחינת: פה להם ולא ידברו – ראשי תיבות ויפל וכו’ כנ"ל.

 

ויוסף ע"י שהיה לו שלימות לשון הקודש, על ידי זה היה יכול לפשר חלמין, כי עיקר החלום הוא בשינה, היינו בתרדמה, ושלימות לשון הקודש הוא ע"י תרדמה, שהוא בחינת תרגום כנ"ל. ועל כן יוסף שזכה לשלימות לשון הקודש, שעיקר שלימותו ע"י תרדמה כנ"ל, על כן היה יודע לפשר חלמין שבתרדמה. [כי זכה לברר את בחינת לשון התרגום, את בחינת התרדמה. דהיינו להעלות הטוב שבו ללשון הקודש, ולהפיל הרע שבו, שזהו בחינת שלימות לשון הקודש, ע"י לשון תרגום כנ"ל. ועל כן היה יודע לפתור החלום שבשינה ותרדמה, שהוא בחינת תרגום, כי היה יודע לברר הטוב והאמת שיש בהחלום, שהוא בחינת תרדמה, בחינת תרגום. כי הוא זכה לברר את לשון תרגום, שזהו עיקר בחינת שלימות לשון הקודש ע"י התרגום שזכה לזה כנ"ל]:

 

ה

 

וזה בחינת מקרה לילה, שהרוח סערה, היינו הרוח שטות, היינו השבעין לשון. עולה ע"י תרגום, ע"י תרדמה, ע"י שינה, ויונק מלשון הקודש, מרוח הקודש, מברית קודש. כי מי שיש לו שלימות לשון הקודש, מקרר את חמימותו בלשון הקודש, בבחינת (תהלים ל"ט): חם לבי בקרבי וכו’ דברתי בלשוני, שמקרר חמימותו בדיבור של לשון הקודש. בבחינת: זאת הפעם עצם מעצמי, מכאן שנתקררה דעתו בחוה (יבמות מ"ג). אבל מי שאין לו שלימות לשון הקודש, אזי הרוח סערה מקרר אותו במקרה לילה בשינה, בבחינת (דברים כ"ח): אשר קרך בדרך, לשון קרירות.