תורה נו – המשך

ג – המשך

 

כי לבוא לאריכות ימים, הוא ע"י עסק התורה, כי אורייתא שמא דקודשא-בריך-הוא (תיקון י דף כ"ה ע"ב), וכמו כשצריכין לקרות את אחד קורין אותו בשמו, כן כשצריכין לקרות את חי החיים כדי להמשיך ממנו חיים ואריכות ימים, צריך לקרות אותו בשמו, כביכול, ושמו הוא התורה כנ"ל. נמצא, שע"י עסק התורה, קורין את האריכות ימים. ועל כן מוזהר המלך על עסק התורה ביותר מכל העולם, מחמת שהוא צריך לקרות את האריכות ימים לתוך המלכות כנ"ל. וזה שכתוב בפרשת המלך (דברים י"ז): והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען יאריך ימים על ממלכתו. וזה: וקרא בו כל ימי חייו – וקרא בו דייקא, היינו שע"י עסק התורה הוא קורא את החיים כנ"ל. וזה: ימי חייו – ימי חייו דייקא, כי כשמקבלין אח החיות, צריך לקבלם במידה, כי בלא מידה וצמצום אי אפשר לקבל את החיות מהשם יתברך, מחמת ריבוי אור, כי ריבוי השמן גורם כיבוי הנר, על כן צריך לקבל החיות במידה. וזה זוכין ע"י עסק התורה, כי התורה היא שמו של הקב"ה, והשם הוא הכלי של הדבר, שבשם הזה נגבל החיות של הדבר הזה, כמו שכתוב (בראשית ב’): נפש חיה הוא שמו, שבשם נגבל הנפש והחיות של כל דבר. ועל כן כשקורין את האדם בשמו, הוא מזומן תיכף אצלו, מחמת שבשם נגבל כל הנפש והחיות שלו.

 

וכן התורה הוא שמו של הקב"ה, היינו ששם נגבל החיות מחי החיים, כי התורה היא בחינת מידות, כי יש בהתורה אותיות ותיבות ופסוקים ופרשיות וסדרים, שהם בחינת מידות, שבהם נגבל החיוה במידה, ועל כן ע"י התורה, שהוא שמו של הקב"ה, שהוא בחינת מידות, יכולים לקבל את החיות, כי ע"י התורה קורים את החיים, וממשיכין את החיות לתוך המידות, שהם בחינת ימים. וזה שכתוב (תהלים ל"ט): ומידת ימי מה היא, היינו שהתורה, שהיא בחינת מה, כמו שכתוב (דברים ו’): מה העדות והחוקים והמשפטים, היא בחינת מידות וימים כנ"ל, שעל ידה קורין את החיות לתוך המידות והימים, שבלא זה לא היה אפשר לקבל את החיות, מחמת ריבוי אור. וזה: וקרא בו כל ימי חייו – שע"י התורה קורא את החיות לתוך הימים והמידות כנ"ל. ועל כן צריך לעסוק בתורה בפה דייקא, כי כשצריכין לקרות את אחד בשמו, צריך לקרותו בפה דייקא, ואי אפשר לקרותו בשמו במחשבה בעלמא. כן אי אפשר לקרות את חי החיים בשמו כי אם ע"י הפה, ולא ע"י המחשבה לבדה. וזה שאמרו חז"ל (עירובין נ"ד): כי חיים הם למוצאיהם – למוציאיהם בפה. למוציאיהם בפה דייקא, שעל ידי זה זוכה לחיים כנ"ל. נמצא, ע"י עסק התורה ממשיכין אריכות ימים, ואז זוכה לדעת, כי הדעת והשכל הוא בעצמו החיות, כמו שכתוב (קהלת ז’): החכמה תחיה את בעליה, כי השכל הוא עיקר החיות. ועל ידי זה הדעת יכולים לקרב ולהוכיח את מי שצריכין להוכיח:

 

כי יש שני הסתרות, וכשהשם יתברך נסתר בהסתרה אחת, גם כן קשה מאוד למוצאו, אך אעפי"כ כשהוא נסתר כהסתרה אחת, אפשר לייגע ולחתור, עד שימצא אותו יתברך, מאחר שיודע שהשם יתברך נסתר ממנו, אבל כשהשם יתברך נסתר בהסתרה תוך הסתרה, דהיינו שההסתרה בעצמה נסתרת ממנו, דהיינו שאינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו – אזי אי אפשר כלל למצוא אותו, מאחר שאינו יודע כלל מהשם יתברך. וזה בחינת (דברים ל"א): ואנכי הסתר אסתיר, דהיינו שאסתיר ההסתרה, שלא ידעו כלל שהשם יתברך נסתר, ואזי בודאי אינו יכול למצוא אותו יתברך, מאחר שאינו יודע כלל שצריך לבקש אותו יתברך, כי אינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו, כי ההסתרה בעצמה נסתרת כנ"ל.

 

אבל באמת אפילו בכל ההסתרות, ואפילו בההסתרה שבתוך הסתרה, בודאי גם שם מלובש השם יתברך, כי בודאי אין שום דבר שלא יהיה בו חיות השם יתברך, כי בלעדי חיותו לא היה לו קיום כלל, ועל כן בודאי בכל הדברים ובכל המעשים ובכל המחשבות מלובש שם השם יתברך, כביכול. ואפילו אם, חס ושלום, עושין דבר עבירה, שהוא שלא כרצון השם יתברך, עם כל זה בודאי יש שם חיות השם יתברך, אך שהוא בהעלם ובצמצום גדול. והתורה היא החיות של כל דבר, נמצא, שבכל הדברים ובכל המחשבות, אפילו מחשבה דיבור ומעשה של עבירה, חס ושלום, יש שם גם כן התלבשות התורה, אך שהוא בהעלם ובצמצום גדול, בבחינת הסתרות:

 

כי עבר ושנה נעשה – לו כהיתר, כמו שאמרו רז"ל (יומא פ"ו ע"ב), דהיינו שע"י העבירות הוא מהפך דברי אלקים חיים ועושה צרופים אחרים בתורה, עד שנעשה מאיסור היתר, כמו שכתוב (ישעיה ה’): הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וכו’. נמצא, שאפילו בתוך העבירות מלובש שם חיות השם יתברך, דהיינו אותיות התורה, רק שהוא בהעלם, דהיינו שמחמת העבירות הפך הצירופים של התורה, עד שנעשה מאיסור היתר, כנזכר לעיל: עבר ושנה נעשה לו כהיתר, וזה בחינת הסתרה אחת. וכשהשם יתברך נסתר ממנו בהסתרה אחת, דהיינו בחינת הנ"ל שנעשה לו כהיתר, גם כן קשה מאוד למוצאו, מאחר שכבר נעשה לו כהיתר, אבל עם כל זה אפשר לייגע ולחתור עד שימצא אותו יתברך שמו, מאחר שעל כל פנים יודע שנעשה לו כהיתר. על כן אף שהשם יתברך נסתר ממנו וכבר נעשה לו העבירות כהיתר, עם כל זה אפשר שישיב אל ליבו זה בעצמו, דהיינו מה שנפל והגיע לבחינת נעשה לו כהיתר, ויבקש ויחתור עד שיצא מזה, מאחר שעל כל פנים יודע מזה שנעשה לו כהיתר.