תכנון המשפחה ואמונה

אחרי שזוגות רבים החליטו שזהו, די לנו בילד או שניים, ניתוחים לעיקור הזוג הפכו זמינים ולאחת הדרכים העיקריות למימוש ההחלטה. אבל מה קורה כשרוצים עוד ילדים?

4 דק' קריאה

רחל כהן-אביב

פורסם בתאריך 05.04.21

אחרי שזוגות רבים החליטו שזהו,
די לנו בילד או שניים, ניתוחים לעיקור
הזוג הפכו זמינים ולאחת הדרכים
העיקריות למימוש ההחלטה. אבל מה
קורה כשרוצים עוד ילדים?
 
 
אתם יודעים, זה נושא שנמצא די בכותרות, בין הנושאים המובילים שלוקח את המעורבים לכל מיני כיוונים. על מה אני מדברת? על תכנון המשפחה. נכון, זה נושא מורכב, אבל הייתי רוצה להתמקד בדברים שקורים בדרך כלל כשהוא עולה על הפרק. אנשים, משום מה, מחליטים שזהו, מספיק לנו ילד או שניים, או שילדים (נכון לאותם רגעים) לא נמצאים בסדר העדיפויות שלהם. אז מה עושים? הגבר – ניתוח להסרת צינור הזרע, כלומר עיקור זמני. והאישה – ניתוח לקשירת חצוצרות, ויש "המגדילות לעשות" שמגיעות גם לשריפת החצוצרות.
 
קצת קשה לכתוב על הנושא מכיוון שהוא מאוד מורכב וגם טעון, אבל מה שבאמת עודד אותי לעשות את זה היו הבלוגים שנתקלתי בהם ברשת בנושא, , וגם מה ששמעתי בשיחות עם אנשים פנים אל פנים. והכל הוביל אותי למקום אחד – חור גדול וכואב בלב, והרבה כעס.
 
הנה שתי דוגמאות מהבלוגים בהם נתקלתי:
 
בלוג 1 – "האם אוכל לחוות שוב היריון גם אם עברתי ניתוח לקשירת חצוצרות ושריפתן?" שאלה אישה. והשיבה לה אישה אחרת: "נשים, עברתי ניתוח לקשירת חצוצרות ושריפתן לפני ארבע שנים, ואני שמחה לומר לכן שיש לי היום ילד בן ארבעה שבועות מתוק ומקסים! הוא בכלל לא היה בתכנון, מה גם שלא רצינו עוד ילדים, לכן עשיתי את הניתוח הזה. אני לא מתחרטת שעשיתי את הניתוח, אבל גם לא על הילד שקיבלתי ולא אחליף אותו בעד שום הון שבעולם!"
 
בלוג 2 – "בעלי עבר ניתוח עיקור (זמני) לפני שמונה שנים, ואני ניתוח לקשירת חצוצרות ושריפתן לפני 14 שנים. עכשיו בעלי ואני חושבים להביא ילדים. מה הסיכויים שלנו? הוא יצרך לעבור ניתוח נוסף וזה יתוקן, אבל מה איתי? האם יהיו לי ילדים משלי אי פעם?"
 
אלה רק שתי דוגמאות. יש מלא בלוגים ברשת וברבים מהם תמצאו אנשים שמתחרטים שעשו ניתוחי עקרות. רבים מהם סיפרו לגולשים שאחרי הניתוח הם הרגישו כל כך ריקנים ומדוכאים, כי ילדים זו כבר לא אופציה עבורם. עכשיו הם מבינים שהם זרקו לפח, במילים עדינות, מתנה עצומה ונפלאה שבורא עולם נתן להם, ומיותר לציין עד כמה ידיעה זו משפיעה על חייהם. אני לא מפסיקה לחשוב למה הם לא נתנו רגע למחשבה קצת יותר עמוקה על הכוח-מתנה שניתן להם, או כמו שהרב שלום ארוש שאלה בתמיהה לא פעם שהעלה את הנושא בשיעוריו: "וכי אנחנו יכולים להחליף את בורא עולם?!"
 
ככל שחקרתי את הנושא לעומק, השתכנעתי יותר שאנשים מגיעים להחלטות, ומיישמים אותן, מבלי לתת את דעתם לעובדה מאוד ברורה ופשוטה – שיש בורא לעולם! והוא היחיד שמחליט/מייעץ/עוזר בכל דבר בחיים. כן, גם בתכנון המשפחה. השם נותן לנו את הבחירה החופשית כדי שנעשה את הבחירות שלנו – לשם מצוות, אבל אם הוא באמת רוצה – הוא ייתן לכם תינוק ולא משנה מה תעשו. כמו במקרה של הבלוג הראשון, אותה אישה אפילו לא ניסתה לעשות שום דבר כדי לחוות היריון נוסף, אבל אחרי שהיא קיבלה את הילד היא לא מוכנה לוותר עליו בעד שום הון שבעולם. או שהיא בעצם הייתה צריכה לומר "בעד שום ניתוח שבעולם"…. למרבה הצער, היא מקרה מיוחד, זה לא קורה בתדירות גבוהה. על פי המחקרים, הסיכוי להביא ילדים אחרי ניתוחים כאלה הוא אחד למאה. ניתוח להחזרת המצב לקדמותו (אם זה אפשרי) הוא יקר וגם לא מבטיח לכם ילדים במאה אחוז. אבל מה שכן יכול לעזור כצעד הבא אחרי הניתוח היא ההפריה המלאכותית.
 
אחד הדברים שבאמת הפתיע אותי הוא, לגלות שרוב האנשים שעשו ניתוחים אלה נמצאים בשנות ה-20 וה-30 של חייהם! כשהחיים שלהם רק מתחילים! והעתיד יכול להשתנות מיום ליום. רובם עשו את הניתוח אחרי שהביאו תינוק אחד לעולם ועכשיו הם לא רוצים עוד, אבל כשהתינוק הפך לילד בוגר יותר, דעתם לגבי ילדים נוספים משתנה. אחרים טענו שעשו את הניתוח בגלל קשיים כלכליים (איך נגדל את הילד עם אוברדרפט נצחי? כשאין דירה? וכו' וכו'), אחרים בגלל שמדובר בנישואים שניים או יותר והם לא רוצים עוד ילדים ולא עוד מחויבויות. אבל אם היו יודעים שהם לא רק שלא חוסכים כסף, אלא סוגרים את שערי השפע במו ידיהם ממש! נראה לי שהיו חושבים אחרת…
 
כי במאמרו הנפלא – אל תסגרו את שער הרחמים, מסביר הרב שלום ארוש שלמילה 'רחם' יש את אותו שורש של המילה 'רחמים'. כאשר אדם סוגר את שער הרחם שדרכו השם מביא חיים לעולם, זה גורם לבורא עולם לסגור את שער הרחמים, השפע של האדם.
 
ניתוחים כמו קשירת חצוצרות ועיקור הגבר הפכו לאחת הדרכים הכי שימושיות למניעת היריון בכל רחבי העולם, ניתוחים שעל פי התורה אסורים בהחלט.
 
מצוות "פרו ורבו" (בראשית א, כח) כמו הציווי של הבורא האומר "לשבת יצרת", הם רק שניים מתוך כמה מרכזיים שמעורבים בעניין.
 
בספר "ג'ורנל אוף הלכה" מצאתי את הדברים הבאים: "הבורא הכל יכול ברא עולם מושלם ובירך את כל היצורים החיים ביכולת להתרבות. הוא גם ציווה את האדם להתרבות כדי להנציח את המין האנושי, שתהיה לו המשכיות וקיום. לכן, אדם שהורס את איברי הרבייה מראה בכך שהוא מעוניין לסיים את העבודה של הבורא והורס את העולם הטוב שהשם ברא".
 
בספר ויקרא (כב, כד) נאמר: "וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לה' וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ". מפסוק זה מסיקים חז"ל את האיסור לעשות עיקור – לא לגבר, לא לאישה ולא לחיה.
 
על פי ההלכה, רק אישה יכולה להשתמש באמצעי מניעה, כל זמן שאינם גורמים לנזק של עיקור, כמו ניתוח קשירת חצוצרות (ואם לא די בכך אז גם בשריפתן), או במקרה של סכנה הנשקפת לחייה של האישה אם תהיה בהיריון, חלילה. בכל מקרה, אין היתר לעשות ניתוח לעיקור אלא להשתמש באמצעים אחרים (גלולות וכו') ועם היתר. מקרים נוספים בהם ניתן היתר הם כאשר האישה מרגישה נפשית חלשה ואינה יכולה להתמודד עם היריון.
 
אני באמת לא מתכוונת לבקר מישהו מהקוראים. ממש לא. המשאלה היחידה שלי היא ללמד את אלה שבאמת לא מודעים להשלכות של פעולות כאלה, לא לעשות טעות שברוב המקרים הנזקים שלה בלתי הפיכים. ילדים, הם מתנה מתוקה ויקרה שבורא עולם העניק לנו. הם מתנה יקרה בשבילו. הוא רוצה לתת לנו את ההזדמנות להיות שותפים בתיקון הנשמות היקרות שלו בעולם הזה. לזה אנחנו צריכים אמונה ולהודות כל הזמן על כל ילד שקיבלנו ממנו.
 
ולכם, אלה שכבר עשו את הניתוח ואולי המאמר הזה הוא קצת 'מאוחר מדי', אומר לכם דבר אחד: רבי נחמן מברסלב אמר: "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן!". אל תאשימו את עצמכם על מעשים מהעבר. התחילו כבר עכשיו! תשובה היא הצעד הראשון. והשני, להסביר לאנשים שרוצים לעשות את אותה טעות – מהן ההשלכות מכל הבחינות. כך, ילדים רבים יזכו לחיות וזו תהיה מצווה שתיזקף לזכותכם.
 
יהי רצון שנזכה לילדים מקסימים ובריאים שיאירו את העולם עם ברכתו ואור התורה של השם ובמעשים טובים. שנזכה למשוך עוד ועוד נשמות יקרות לעולם הזה ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה